- - ורבחל םדא ןיב - ורבחל םדא ןיב - ורבחל םדא ןיב

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" - כלל גדול בתורה

1 דק'

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" - כלל גדול בתורה

האזן למושג:

שתי מצוות כלליות מבססות את היחס שבין אדם לחברו. האחת, מצווה לאהוב כל אדם מישראל, והשנייה, האיסור לשנוא אדם מישראל. היסוד למצוות הללו, שכל בני ישראל כמשפחה אחת גדולה, עד שכולם צריכים להרגיש כאחים זה לזה. שנאמר: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ... וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יז-יח). מצוות אלו הן יסוד כל התורה, וכפי שאמר רבי עקיבא: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ - זה כלל גדול בתורה". כיוצא בזה למדנו מהלל הזקן, שאמר לגֵר שביקש ללמוד את כל התורה על רגל אחת: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זה עיקר התורה, והשאר התפרטות של הכלל הזה. 

רוב חייו של האדם מתרחשים בתחום יחסיו עם בני משפחתו, חבריו ושכניו, וממילא אהבת הרֵע וההימנעות משנאתו הם היסודות שעליהם נשענות רוב המצוות שאדם פוגש בחייו. אם יסודות אלו ינחו את חייו, יֵצא שברוב שעותיו הוא מקיים מצוות. יותר מכך, גם המצוות שבין אדם לאלוהיו תלויות בהן, מפני שאדם שאינו אוהב את חבריו ואינו נזהר מלצערם, הוא אדם שעסוק בעצמו ומכונס במעין בועה של אנוכיות, ואינו מסוגל לראות את העולם כפי שהוא באמת, וממילא אינו מסוגל להיפתח לאמונה בה'. הפריצה מתוך האגואיזם הצר אל מרחבי האמונה נעשית על ידי האהבה, שבה האדם מזדהה עם זולתו ורוצה בטובתו כפי שהוא רוצה בטובת עצמו, ומתוך כך הוא יכול להתחבר לחזון תיקון העולם על פי הדרכת התורה והמצוות. 

- - ורבחל םדא ןיב - ורבחל םדא ןיב - ורבחל םדא ןיב

הגדרת מצוות האהבה

0.5 דק'

הגדרת מצוות האהבה

האזן למושג:

בפועל, אדם אינו יכול להכיר את כל אחיו בני ישראל ולבטא כלפי כולם אהבה, אלא האהבה והאחריות לזולת מתפשטות במעגלים: במעגל הפנימי בני הזוג, סביבו קרובי משפחה מדרגה ראשונה, סביבו חברים וקרובי משפחה מדרגה שנייה, סביבו חברים ושכנים, וכן הלאה. ומהי משמעות המצווה הכללית "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" כלפי כל ישראל? שירגיש אחווה עם כל ישראל, ובאופן עקרוני ירצה בטובת כל אדם מישראל כפי שהוא רוצה בטובת עצמו. ואם יזדמן לפניו אדם מישראל בצרה, וביכולתו לעזור, יעזור לו כפי שהיה רוצה שיעזרו לו. 

- - ורבחל םדא ןיב - ורבחל םדא ןיב - ורבחל םדא ןיב

כבוד האדם שנברא בצלם אלוהים

0.5 דק'

כבוד האדם שנברא בצלם אלוהים

האזן למושג:

לדעת בן עזאי יש כלל גדול יותר מ"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", והוא כבוד האדם ואחריותו לקיום העולם ותיקונו, שנובעים מכך שנברא בצלם אלוהים, שנאמר: "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלוֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלוֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ" (בראשית ה, א), וכן נאמר: "וַיִּבְרָא אֱלוֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלוֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א, כז). משמעות צלם ודמות אלוהים שברא ה' באדם, שיש לאדם בחירה חופשית, ובדומה לאלוהים, ביכולתו לשנות את מצבו ואת מצב העולם לטובה או לרעה. יתרון נוסף בכלל זה של כבוד האדם ואחריותו, שהוא חל על כל בני האדם מכל האומות בשווה. 

- - ורבחל םדא ןיב - ורבחל םדא ןיב - ורבחל םדא ןיב

בין אדם לחברו - השער לגילוי אור ה' בעולם

0.5 דק'

בין אדם לחברו - השער לגילוי אור ה' בעולם

האזן למושג:

למרות חשיבותו של הכלל העוסק בכבוד האדם ואחריותו, העמדה המקובלת בישראל, שהכלל של "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" הוא כלל חשוב יותר, מפני שהוא מחייב יותר. לפיו לא מספיק לכבד את הזולת ואת אחריותו לבחור בטוב, אלא צריך גם לאהוב אותו ולפעול לטובתו. מעבר לכך, על ידי האהבה האדם פורץ את מחסום אנוכיותו וזוכה לגלות את צלם אלוהים שבו. מפני שה' ברא את האדם ונפח בו נשמה אלוהית, אולם כדי שיוכלו בני האדם להיות עצמאיים ולבחור בטוב, ה' הסתיר את אורו מהעולם. כאשר אדם נפגש עם אדם אחר באהבה, עוזר לו בשעת צרתו או שמח עימו בשעת שמחתו, צלם אלוהים שבחבר נשקף אליו, וכנגד זה גם נשמתו מתחילה להאיר, והוא יכול לזכות לאמונה ולהתחבר לאלוהים. המצוות שבין אדם לחברו מכוונות אותנו לכך. 

בנוסף לכך, יחד עם גילוי העצמאות הייחודית שבכל נברא, נוצרו בין הנבראים פירוד, תחרות ומלחמה. האתגר הגדול המונח לפני בני האדם - לגלות את האחדות הפנימית שביניהם, שיסודה בה' אחד שברא ומחיה את הכל. ולהראות איך על ידי אמונה, אהבה ושיתוף פעולה צודק, נמשכת לכולם ברכה מהמקור האלוהי. מצוות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" היא הבסיס לכך.

- - ורבחל םדא ןיב - ורבחל םדא ןיב - ורבחל םדא ןיב

האיסור לבזות אדם

0.5 דק'

האיסור לבזות אדם

האזן למושג:

האדם נברא בצלם אלוהים, ועל כן צריך לכבדו, ואסור לבזותו גם אם אינו מרגיש ומודע לכך, שנאמר: "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ" (ויקרא יט, יד). כלומר אסור לבזות גם את מי שאינו שומע ויודע שמבזים אותו. גם אדם ששוכר פועלים, צריך להיזהר בכבודם, שלא להעסיקם בעבודות משפילות או לצוות עליהם באופן מתנשא ומשפיל. ראוי לכל מי שרואה או שומע שמבזים אדם אחר, שיתחלחל מכך ויחוש כאילו פגעו גם בו עצמו. אמרו חכמים: המרים יד על חברו להכותו, אפילו לא היכהו, נקרא רשע. והסוטר על לחיו, כאילו סוטר על פני השכינה. משום כבוד האדם מצווה לקבור את המת בהקדם, כדי שגופתו לא תתבזה. ואפילו את חיילי האויב מצווה לקבור בכבוד (יחזקאל לט, יג).

- - ורבחל םדא ןיב - ורבחל םדא ןיב - ורבחל םדא ןיב

כבוד האדם

0.5 דק'

כבוד האדם

האזן למושג:

משום הכבוד הראוי לאדם ולחייו, ראוי לכבד אימהות ברוכות ילדים ונשים בהריון, שחיים חדשים נרקמים ברחמן. כמו כן, משום כבוד האדם יש לכבד אנשים שמצטיינים בתחומם, כדוגמת: חכמים, מדענים, יזמים, אומנים וכל כיוצא בזה, שכל אחד בכישרונו מבטא את הגדוּלה שטמונה באדם, ובכבודם המין האנושי כולו מתכבד. מתוך כך צריך לכבד כל אדם, שכל אדם שנברא בצלם אלוהים מבטא ייחודיות משלו. 

- - ורבחל םדא ןיב - ורבחל םדא ןיב - ורבחל םדא ןיב

הנפגע מחברו צריך להוכיחו

1 דק'

הנפגע מחברו צריך להוכיחו

האזן למושג:

אדם שנעלב או נפגע מחברו, מצווה שיוכיח אותו על כך, כדי שהחבר יבין שדבריו או מעשיו פגעו בו, ויוכלו להסדיר את היחסים הטובים שביניהם. שנאמר: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא... וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'" (ויקרא יט, יז-יח). ואם יסתיר את עלבונו ובתוך ליבו ישנאנו, יעבור על איסור השנאה, ויבטל את עצמו מהמצווה להוכיחו ולאוהבו. כיוון שהמטרה לתקן ולא להוקיע או להתנשא, התוכחה צריכה להיאמר באופן מכובד תוך זהירות שלא לגרום לחבר עלבון או צער מיותר. לעיתים מתברר שהחבר לא התכוון לפגוע או להעליב, ולאחר שנודע לו שהתנהגותו פגעה, ביקש סליחה ונזהר שלא לפגוע יותר, וממילא לא היה צריך לכעוס עליו אלא רק להוכיחו בנחת ובאהבה. ולעיתים מתברר שהעלבון היה מבוסס על טעות, ואם כבר מישהו היה צריך להיעלב - זה החבר, וממילא זה שבא להוכיח צריך להתנצל על שטעה וחשד בחברו בחינם. לכן המוכיח צריך להוכיח בלשון ספק, תוך נכונות לשמוע את תשובתו של חברו.

גם כאשר הנעלב בטוח שתוכחתו לא תועיל, כי החבר הזה רגיל תמיד להתנהג בגסות רוח ולפגוע בחבריו, מצווה עליו להוכיחו באופן מכובד, מפני שתמיד ישנו סיכוי מסוים שהדברים יחדרו לליבו. ואף אם ידחה את התוכחה, יש להניח שאם כל מי שייעלב ממנו ידבר איתו על כך, במשך הזמן ייטיב במקצת את דרכיו. 

- - ורבחל םדא ןיב - ורבחל םדא ןיב - ורבחל םדא ןיב

לא תיקום ולא תיטור

1 דק'

לא תיקום ולא תיטור

האזן למושג:

כאשר אדם נפגע מחברו ונמנע מלהוכיחו, הוא עלול לפתח כלפיו שנאה, וירצה לנקום בו או לפחות לנטור לו, ועל כך הזהירה התורה וציוותה: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'" (ויקרא יט, יז-יח). כיצד הן נקימה ונטירה שאסרה התורה? ביקש ראובן משמעון שישאיל לו פטיש ושמעון סירב, למחר בא שמעון לראובן וביקש לשאול ממנו מברג. אם ראובן יאמר לשמעון: "כיוון שאתמול לא הסכמת להשאיל לי את הפטיש, לא אשאיל לך את המברג" - יעבור על 'לא תיקום'. ואם יאמר לו: "ראה שאינני רשע כמוך, אתה לא רצית להשאיל לי את הפטיש, אבל אני מרחם על עלוב שכמותך, ולכן אתן לך את המברג" - יעבור על 'לא תיטור'. אמרו חכמים: משל למה הדבר דומה? לאדם שהלך ורגלו נכשלה ונפל וידו נפצעה, האם ייתכן שהיד תיקח פטיש ותשבור את הרגל כנקמה על שגרמה לפציעתה?! כך צריכים כל ישראל להרגיש כנשמה אחת שמחולקת לאיברים שונים, ועל כן לא ראוי שכאשר אחד נפגע מחברו ישיב לו ויוסיף עוד כאב וצער. 

אלא מה צריך לעשות? הטוב ביותר להוכיח את החבר באהבה ובידידות, כדי למנוע התפתחות של טינה ביניהם. ועדיף שיעשה זאת לפני שהחבר יזדקק לבקש ממנו טובה, כי בשעה שהוא נזקק לטובה התוכחה עלולה לפגוע. ואם למרות ערכה של מצוות התוכחה, אדם מעדיף להימנע ממנה, או מפני שהוא מתבייש להוכיח או מפני שהוא חושש שתוכחתו תחריף את המצב - חובה עליו לבטל את העלבון מלבבו. שהואיל ולא הוכיחו, אין לו זכות להתרעם עליו. הוא אמנם רשאי להתרחק ממנו מעט כדי שלא להיפגע, אבל אסור לו להתנהג כלפיו בעוינות או בהתעלמות. שאם יפגשנו - יברך אותו בשלום, ואם יבקש ממנו טובה - יסייע לו בלב טוב.

על ידי שמירת מצוות אלו, רוב המריבות נבלמות, מפני שגם כאשר צד אחד נהג שלא כשורה, כל זמן שהצד השני נזהר מנקמה ונטירה, המריבה לא ממשיכה להתפתח. הזוכה להתגבר על יצרו ולהימנע משנאת הבריות ומנקמה ונטירה, זוכה למידת הענווה שמאפשרת לו להביט על העולם בעין טובה, לשמוח בחייו ולהפנות את כוחותיו לפיתוח כישרונותיו ולהשלמת ייעודו. בנוסף, הוא יזכה שיהיו לו יותר חברים ופחות שונאים. 

- - ורבחל םדא ןיב - ורבחל םדא ןיב - ורבחל םדא ןיב

לדון לכף זכות

1 דק'

לדון לכף זכות

האזן למושג:

מצווה לדון את האדם לכף זכות, שנאמר: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, טו). כלומר, כאשר ניתן לפרש את מעשיו של הזולת באופן חיובי ושלילי - מצווה לפרשם באופן חיובי. בכל אדם יש צדדים של טוב ושל רע, ולכן כמעט כל מעשה ניתן לפרש באופן חיובי או שלילי, השאלה מה העיקר. במצווה זו התורה מלמדת אותנו שהטוב הוא העיקר, מפני שלכך האדם שואף באמת. יתר על כן, בזה שאדם דן את חברו לכף זכות, הוא משנה את המציאות לטובה, כי הוא מעודד ומעצים את הצדדים החיוביים שבו ובחבריו. 

וזאת בתנאי שהפירוש החיובי הגיוני, אבל אם קשה על פי ההיגיון לפרש את המעשה או הדיבור באופן חיובי, אין מצווה לדון לכף זכות. אמנם כאשר מדובר באדם צדיק, אפילו אם עשה מעשה שקשה לפרשו באופן חיובי, כל זמן שניתן בדרך כלשהי לפרשו באופן חיובי, מצווה לדון אותו לכף זכות. וכך גם מחייב ההיגיון, הואיל והמעשה הרע סותר את אופיו ואת שאיפותיו. וככל שהאדם יותר צדיק, כך ההיגיון מחייב להתאמץ יותר לדון אותו לכף זכות. 

לעומת זאת, כאשר מדובר באדם רשע, כיוון שבחר להרשיע, גם כאשר אפשר לפרש את מעשיו לטוב, צודק לפרשם לרע. ואף שלעיתים גם הרשע בתוך ליבו שואף לטוב, כיוון שבפועל בחר להרשיע, ההיגיון מחייב שבדרך כלל מעשיו מכוונים לרע, ולכן אין לדון אותו לכף זכות. 

- - ורבחל םדא ןיב - ורבחל םדא ןיב - ורבחל םדא ןיב

לשון הרע, הוצאת שם רע ורכילות

0.5 דק'

לשון הרע, הוצאת שם רע ורכילות

האזן למושג:

אסור לספר לשון הרע על הזולת. 'לשון הרע' הוא דברי אמת בגנותו של אדם. חמור יותר הוא איסור 'הוצאת שם רע', היינו דברי שקר בגנותו של אדם. פחות חמור מאיסור לשון הרע הוא איסור רכילות, היינו סיפורים ועובדות על חייו הפרטיים של הזולת. ואף שהרכילות אינה דברי גנות, היא אסורה מפני שהיא פוגעת בפרטיותו של האדם, שאינו מעוניין שיספרו סיפורים ועובדות מחייו האישיים. אמנם עובדות שידועות לרבים, אין איסור לספר, כל זמן שהן נאמרות שלא מתוך לעג או שנאה.

- - ורבחל םדא ןיב - ורבחל םדא ןיב - ורבחל םדא ןיב

מתי מותר לדבר בגנות אדם

1 דק'

מתי מותר לדבר בגנות אדם

האזן למושג:

מצווה להציל חבר מנזק וממכשול. לפיכך, הרואה אנשים שמזיקים לרכושו של אדם אחר, בזדון או בשגגה, אם מתברר שהמזיקים אינם מוכנים מיוזמתם להתוודות על הנזק שעשו ולשלם עליו, מצווה שידווח על כך לאדם שרכושו ניזוק, כדי שיוכל לתבוע מהם פיצוי. כללו של דבר, איסור לשון הרע נועד למנוע צער חינם מאדם, ולא לשמש מגן לפושעים ולמזיקים.

כמו כן, כאשר ראובן מתכוון לעשות עסק עם פלוני ושואל את שמעון האם פלוני אדם אמין. אם שמעון יודע שפלוני אינו אמין, חובה עליו לומר זאת לראובן כדי להצילו מנזק. אולם יקפיד שלא להפריז בדברי הביקורת, וכל אימת שהדברים אינם ודאיים, ידגיש שמדובר בחשש. גם לא ידבר מתוך שנאה, אלא כדי להציל את ראובן מטעות ומנזק. וראובן ששמע את הדיווח השלילי צריך להודות לשמעון שהסכים לסייע לו, אולם יחד עם זה, אסור לו להאמין שהדברים על פלוני הם אמת מוחלטת, כי גם האדם הצדיק ביותר עלול לטעות בשיפוטו של חברו. כמו כן, ייתכן שבעבר אכן פלוני היה רמאי, ובינתיים חזר בתשובה, ולכן למרות שלמעשה, מחשש שירמה אותו, הוא נאלץ שלא לעשות איתו עסק, היחס העקרוני כלפיו צריך להישאר חיובי ומכבד.

כך גם ביחס לאנשי ציבור שעומדים לבחירה. מותר לספר עליהם עובדות אמיתיות לתועלת הציבור, ובתנאי שיציירו את התמונה השלימה, החסרונות והמעלות כאחד, בלא הפרזה של החסרונות ובלא שנאה. וכל זאת כאשר המועמד הוא אדם רגיל, שביסודו הוא טוב, כמו רוב האנשים, אלא שיש עליו טענות קשות, שבעטיין ייתכן שעדיף לבחור מועמד אחר טוב ממנו. אולם על מועמד שבחר בדרך רעה, מתוך עבריינות אישית או שנאה לקודשי ישראל, מותר לדבר בעוינות כדי להרחיק אנשים מלטעות אחריו, וגם אז אסור לשקר ולהפריז בהצגת צדדיו השליליים.

- - ורבחל םדא ןיב - ורבחל םדא ןיב - ורבחל םדא ןיב

מצווה לְשַנות למען השלום

0.5 דק'

מצווה לְשַנות למען השלום

האזן למושג:

במקרה של התנגשות בין האמת לשלום, כגון שאם יאמר את האמת יגרום לעלבון או למריבה, אמרו חכמים שלמען השלום מצווה לְשַנות מהאמת. וכן למדנו בתורה שה' שינה מפני השלום, שכאשר נתבשרה שרה אימנו שעתיד להיוולד לה בן, צחקה בקרבה ואמרה: היאך אלד אחרי בלותי ובעלי זקן. אולם כאשר ה' סיפר זאת לאברהם, הזכיר רק שאמרה על עצמה שכבר הגיעה לגיל הבלות, והסתיר שאמרה על אברהם שהוא זקן, משום שכל אדם עלול להיפגע כשישמע שאשתו חושבת שהוא זקן.

אם נתעמק, נמצא שאין התנגשות בין ערך האמת לערך השלום, אלא ההתנגשות היא בין האמת החיצונית לאמת הפנימית, האמת הפנימית שבני האדם רוצים לחיות בשלום זה עם זה, שכן בורא אחד בראם, ורק סיבוכי העולם גורמים למחלוקות ולמריבות ביניהם. והורתה התורה להעדיף את האמת הפנימית על פני האמת החיצונית. וזאת בתנאי שעל ידי השינוי מהאמת לא ייגרם נזק לחבר. אבל מי שיודע למשל מי האיש שמזיק לחברו, חייב לספר לו את האמת, כדי שהניזק יוכל להתגונן ולהציל את עצמו.

- - ורבחל םדא ןיב - ורבחל םדא ןיב - ורבחל םדא ןיב

הכרת טובה

0.5 דק'

הכרת טובה

האזן למושג:

מצווה לאדם להתבונן בכל הטוב שבני משפחתו וחבריו מעניקים לו, בין אם בעזרה שהם מגישים לו ובין אם במחמאות או בעידוד, ומצווה שיודה להם על כך. בהודאה זו הוא מבטא את הבנתו שיחסם הטוב כלפיו אינו מובן מאליו, וראוי להכיר על כך תודה. על ידי הכרת התודה - הברכה מתרבה, שכן היא מעצימה את משמעותם של כל המעשים והדיבורים הטובים, ומעניקה עידוד להמשיך להוסיף טוב. אבל כְּפוּי הטובה, חוטא בגאווה וחוסם את שפע הברכה, וגם לא יהיה מאושר, כי תמיד ירגיש שלא התייחסו אליו מספיק טוב ומגיע לו יותר.

מצווה להודות בנימוס ובלב טוב גם לאנשים זרים על כל סיוע ומחווה. גם כאשר עזרתם ניתנת במסגרת עבודתם, כגון קופאים, זבנים ופקידים, מצווה להודות להם, שכן ראוי להעריך כל אדם על היותו ממלא את תפקידו ומסייע לזולת.

- - ורבחל םדא ןיב - ורבחל םדא ןיב - ורבחל םדא ןיב

רגישות שלא לצער את הזולת

0.5 דק'

רגישות שלא לצער את הזולת

האזן למושג:

מצווה לכל אדם להיות רגיש לזולת שלא לצערו. לא ידחוף אנשים בדרכו, לא יעקוף בתור, לא יפתח חלון ביום קר כאשר חברו עלול להצטער מכך, וכל כיוצא בזה. וכפי שאמר הלל הזקן, שעיקר התורה הוא "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". ואין הכוונה שאדם שאינו סובל מדבר מסוים כדוגמת רעש, יכול לעשותו ליד אחרים. אלא שכמו שהוא שונא דברים מסוימים שמפריעים לו, כך עליו להימנע מלעשות דברים שמפריעים לאחרים. לפיכך, יזהר שלא להרעיש ליד זולתו, כל מקום לפי מה שמתאים ומקובל. לדוגמה, ליד מי שצריך להתרכז בלימודו או בעבודתו, צריך להיזהר שלא להשמיע אפילו רעשים קלים. וכאשר אדם נמצא בגינה, עליו להימנע מלצעוק באופן שמכריח את השכנים לשומעו. כמו כן בלילה בשעות שאנשים ישנים, בסמוך לבתי מגורים, צריך להיזהר שלא לדבר בקול, ולא לנסוע באופן רועש. כמו כן יזהר שלא להשליך פסולת ברשות הרבים. קל וחומר שלא יניח ברשות הרבים שברי זכוכית ודברים שעלולים לפגוע בעוברים ושבים.