)
חוקי האלוהים גבוהים מהשגתנו ולכן לעולם לא נוכל להבין אותם עד תום, אולם לא ניתן להתעלם מהיבט יסודי: האשה יודעת מי הילד שלה, שכן הוא נולד מרחמה, אולם האיש עלול להסתפק אם אשתו התעברה ממנו או חס ושלום מאיש זר. ואם יסתפק בכך, לא ירצה לעבוד ולפרנס את אשתו וילדיו ויתנכר להם, וכמובן שלא ירצה להשקיע בחינוך ילדיו. יתר על כן, אשה באופן טבעי נאמנה יותר לילדיה, היא נושאת אותם ברחמה תשעה ירחים, מיניקה אותם, וממילא גם מטפלת בהם ונקשרת אליהם יותר, לעומת זאת הקשר של האיש לילדיו פחות טבעי והוא מתקיים על ידי אחריות מוסרית, נאמנות ואהבה. על ידי הדינים החמורים כלפי אשה שבגדה, והדין שבלא גט לא תינשא לאחר, ביטחונו של האיש מתחזק בכך שאשתו נאמנה לו וילדיה הם ילדיו, והוא יכול בלא חשש להקדיש את חייו לאשתו ולילדיו, ולהתמסר לפרנסתם ולרווחתם. כמדומה שהמצב בחברה החילונית שביטלה את החוקים האלה, על פי תפישת השוויון הגמור, מוכיח את חשיבותם, שבלעדיהם התא המשפחתי מתפרק. ניתן לומר, שההלכה אינה עוסקת בשוויון שבין האיש והאשה אלא מעצבת את הדרך הראויה ביותר להיטיב לאיש, לאשה, לילדים ולמשפחה כולה. לכן בכמה תחומים החמירה יותר בחובות האשה, ואילו בתחומי הפרנסה - החמירה יותר בחובות האיש, כפי שלמדנו לעיל.
לאחר שלמדנו על ערכם העצום של הנישואין, המצוות והגדרים שנועדו להעצים את האהבה שבין בני הזוג ולשמור על המשפחה מפני מהמורות החיים, הגיע הזמן ללמוד על השעה הגדולה והמופלאה שבה בני הזוג הופכים לזוג נשוי.
