)
גדול מאוד הוא ערכה של מצוות הנישואין, שעל ידה האדם מגשים את כל הערכים כאחד: אהבה וקדושה, אחדות ואמונה, נאמנות ושמחה, חיים וברכה. שתי מצוות גדולות מתקיימות על ידי הנישואין. הראשונה: עצם הנישואין, הכוללים התחייבות של כל אחד מבני הזוג לאהוב את זולתו ולדאוג לרווחתו ושמחתו. השנייה: פרו ורבו.
יש סוברים בטעות שלפי ההלכה הנישואין נועדו בעיקר לצורך קיום מצוות פרו ורבו, אולם האמת היא שערך האהבה שבנישואין חשוב יותר. כדי להבין זאת צריך לחזור לשורשי האמונה: ה' ברא את העולם כשהוא חסר, כדי שבני האדם יוכלו לתקנו, ועל ידי כך יזכו להיות שותפים עם ה' בכל הטוב שבעולם, ושמחתם בו תהיה שלימה. הפירוד הוא החיסרון העמוק ביותר שישנו בבריאה. ה' אחד ברא את כל הברואים, אולם כיוון שהסתיר את אורו, התרחקו הברואים ממנו ונפרדו זה מזה, כשכל אחד דואג לעצמו. מזה נובעים הסכסוכים, הקטטות, המחלוקות והמלחמות. עיקר מגמת אמונת ישראל לצלוח את המסכים ולהאמין בה' אחד ולגלות את האחדות בעולם. לכן מצוות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", היא "כלל גדול בתורה", ושיא קיומה בברית הנישואין שבין איש לאשתו, שעל ידה שני אנשים נפרדים מתאחדים לגמרי, בנשמתם ובגופם. פעמים רבות יש ניגוד בין הנשמה והגוף, הנשמה נכספת לטוב והגוף נמשך לרע, הנשמה חפצה בנצח והגוף בתענוג חולף. במצוות הנישואין הנשמה והגוף מתלכדים יחד, ואף התשוקות הגופניות שעלולות לגרור את האדם לחטא מתהפכות לטובה. על ידי מצווה זו, הרעיון הנאצל של נאמנות ואחדות מתחבר עם התענוג הגדול ביותר. הערך המוסרי של התמסרות מוחלטת מתחבר עם השמחה הגדולה ביותר.
מעבר לכך שכל הבריאה נבראה על ידי ה' ועל כן היא מאוחדת ביסודה, החיבור שבין איש לאשתו עמוק יותר. וכן למדנו בבריאת אדם וחוה, שמתחילה היו מחוברים זה לזה בגבם, והפרידם ה', וכשחזרו להתאחד מתוך בחירה, זכו להתאחד בדבקות גדולה יותר, שיש בה אהבה ופריון. שנאמר: "וַיַּפֵּל ה' אֱלוֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן, וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו (צלע היא צד שלם שלו) וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה. וַיִּבֶן ה' אֱלוֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה, וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם. וַיֹּאמֶר הָאָדָם: זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי, לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה זֹּאת. עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (בראשית ב, כא-כד). זה האתגר העומד לפני כל בחור ובחורה - למצוא את זיווגם, ולהשלים בכך את עצמם ואת העולם. מתוך כך הם יכולים להגיע למצווה השנייה - פרו ורבו.
עד כדי כך גדול ערך הנישואין שאמרו חכמים, שאדם שאינו נשוי "אינו אדם", שנאמר: "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם... בִּדְמוּת אֱלוֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ. זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם, וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם" (בראשית ה, א-ב). רק כשהם בזוגיות - צלם אלוהים שבהם מתגלה בשלמות ומתוך כך הם יכולים להתברך ולפרות, שנאמר: "וַיִּבְרָא אֱלוֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלוֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם. וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלוֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלוֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ" (בראשית א, כז-כח). עוד אמרו חכמים: שכל מי שאינו נשוי "שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה, בלא תורה, בלא חומה, בלא שלום". על ידי נישואין שמתקיימים בנאמנות, באהבה ובשמחה, אור עליון שופע על בני הזוג האוהבים, ומוסיף חיים וברכה לעולם. זהו שדרש רבי עקיבא: "איש ואשה, זכו - שכינה ביניהם, לא זכו - אש אוכלתם".
נבאר תחילה את ערך האהבה שבנישואין שבאה לידי ביטוי במצוות עונה, ולאחר מכן את מצוות פרו ורבו. כדי להגשים את המצוות המופלאות הללו בטהרתן, נתנה לנו התורה את מצוות איסור הנידה, כפי שנלמד בפרק ט. כדי לשמור על המצוות הללו בקדושתן נתנה לנו התורה את דיני הצניעות ואיסורי הניאוף, ואפשרות הגירושין, וכל חיובי הממון שבין בני הזוג, כמבואר בפרק י, ומתוך כך נגיע בפרק יא למעמד החתונה.
