)
הורו חכמים שלא יפלה אדם בין ילדיו בירושתו, ואפילו בן שמתחצף ואינו שומר מצוות אין להפלות. כי גם כשהבן אינו נוהג כשורה, ייתכן שהנכד ייטיב את דרכיו. ואם אביו יקפחו, יש חשש שיתרחק יותר ממסורת המשפחה ולא יחנך את ילדיו כראוי. יתר על כן, אב שעושה אפליה בין ילדיו מעורר ביניהם מחלוקת ומחריב את משפחתו. שכן מסתבר שגם הילדים שהוא רוצה לקרב ירגישו לבסוף ריחוק כלפיו. כי הקשר בין הורים לילדיהם צריך להיות מוחלט ונצחי, קשר שאינו תלוי בדבר. ואם יראו שהקשר עם אביהם תלוי בכבוד או בחנופה שלהם כלפיו, יזכרו אותו כאדם קטנוני ונקמן. כדין האב כמובן דין האם, שלא תפלה בין ילדיה. אמנם בן שבגד בעמו ובמשפחתו להתבולל בגויים - מותר לנשל מהירושה.
בעבר הירושה היתה מיועדת לבנים, מפני שהבנות הצטרפו מבחינה כלכלית למשפחת בעליהן. במקום הירושה, בעת חתונת הבת ההורים היו מעניקים לבתם כעשירית מרכושם, ובזמנים קשים אף יותר. כיום, תנאי החיים הכלכליים ומעמד הבנות השתנו, לפיכך ההוראה היא לכתוב צוואה שמעניקה חלק שווה לבנים ולבנות. ואם ההורים שכחו לעשות כן, בית הדין משכנע את הילדים לחלוק ביניהם את הירושה בשווה.
