)
בחתונה מתרחש תהליך שבו החתן עוזב את בית הוריו ואוסף את הכלה אליו ודבק בה, כמו שנאמר: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (בראשית ב, כד). בכל סדר החופה נוהגים להוליך וללוות את החתן והכלה, כפי שנוהגים ללוות מלך ומלכה. בצידי החתן והכלה מלווים השושבינים, שהם בדרך כלל ההורים, וסביבם שרים ורוקדים שאר הנאספים.
בתחילה מוליכים את החתן אל הכלה שיושבת על כיסאה, והחתן פורש את ההינומה על ראשה, ומבטא בזה את קבלת אחריותו לאושרה ולכל צרכיה. לאחר מכן מוליכים את החתן לחופה, שהיא המקום המיוחד לנישואיהם, ולאחר מכן מוליכים את הכלה אל החופה. יש נוהגים שהחתן נכנס תחילה לחופה ולאחר מכן מלווים את הכלה אל החופה, ואז החתן יוצא לקראתה ומכסה את ראשה בהינומה ושניהם נכנסים יחד לחופה. למנהג יוצאי אשכנז נוהגים שהכלה עם האימהות מסובבות את החתן שבע פעמים, ויש במנהג זה רמזים עמוקים בתורת הסוד על מעלת האשה שקשורה לאור המקיף.
עתה מגיעים ל'קידושין'. הרב מברך על היין ועל הקידושין, החתן והכלה שותים מהיין, והחתן מקדש את הכלה בטבעת. כדי שאפשר יהיה להשלים את איחודם על ידי הנישואין, החתן נותן לכלה את הכתובה.
