)
החתונה מורכבת משני חלקים, קידושין ונישואין. הקידושין על ידי הטבעת יוצרים את הזיקה המוחלטת שבין החתן והכלה; והנישואין, שהם החופה והחתונה, מתירים לבני הזוג להתחיל בחייהם המשותפים.
בעבר הרחוק היה מקובל להמתין כשנה בין הקידושין (שנקראו אירוסין) לנישואין. במשך שנה זו בני הזוג התכוננו לקראת החתונה, החתן בעזרת אביו בנה את הבית, הכין את הרהיטים וחסך כסף לסעודת החתונה, והכלה בעזרת אימה הכינה את בגדיה ותכשיטיה. אולם במשך הזמן הוחלט שעדיף לאחד את הקידושין והנישואין, מפני שהיו מקרים שבין הקידושין לנישואין, נאלצה משפחת החתן או הכלה לברוח ממקומה, וכך נשארו בני הזוג קשורים ביניהם בקשר של קידושין בלי יכולת לממשו על ידי נישואין, וגם ללא אפשרות להתירו על ידי גט. כמו כן היו מקרים שבין הקידושין לנישואין בני הזוג לא הקפידו על שמירת הצניעות ביניהם. בנוסף, כאשר גיל הנישואין התאחר לאחר גיל עשרים, לא רצו לעכב את הנישואין, שכן כאשר אפשר, צריך להתחתן עד גיל עשרים.
מכל הסיבות הללו נתקבל בכל ישראל המנהג לצרף את הקידושין והנישואין לזמן אחד, שהוא יום החתונה. וכך בעת החתונה נערכים גם הקידושין על ידי הטבעת, וגם הנישואין - על ידי העמדת החופה, שמחת החתונה והכניסה לחיים משותפים. יש לציין שבהלכה רק הקידושין נקראים אירוסין, אולם כיום כאשר הקידושין והנישואין מתקיימים בחתונה, הציבור רגיל לקרוא להחלטה של בני הזוג להתחתן ולמסיבה המלווה זאת 'אירוסין', אולם באמת האירוסין מתקיימים בעת הקידושין על ידי מתן הטבעת. נבאר תחילה את דיני הקידושין והנישואין, ולאחר מכן את שאר מנהגי החתונה.
