)
בשעה שנודע לקרובי המשפחה מִדרגה ראשונה על מיתת קרובם הם במעמד של 'אוננים', לשון צער. היינו אנשים שכל ישותם בצער על קרובם, ועליהם להפסיק את כל עיסוקיהם, ולהפנות את כל תשומת ליבם למת, לדאוג לכבודו, לסדרי הלווייתו ולקבורתו. לכן בכל משך האנינות, היינו מעת הפטירה ועד סיום ההלוויה האוננים פטורים ממצוות עשה, ובכלל זה מתפילות ומברכות, מהנחת תפילין ומשאר מצוות עֲשֵׂה. אמנם עליהם להמשיך להיזהר מכל איסורי התורה, לפיכך כשיאכלו לחם - ייטלו ידיהם, שאסור לאכול בידיים לא נטולות, אבל לא יברכו על הנטילה ועל האוכל. על האוננים להימנע מאכילת בשר ושתיית יין, מפני שיש בהם שמחה. אם הפטירה נודעה בשבת, יש להמשיך לקיים בשבת את כל המצוות כרגיל, ורק מצאת השבת מתחיל זמן האוננות.
