מהי ברכת כהנים ומתי היא נאמרת? ומה נוסח ברכת הכהנים?
ברכת כהנים, המכונה גם תפילת כהנים, היא ברכה בה מברכים הכהנים את ישראל במהלך התפילה במניין.
הכהנים מיועדים לשרת את הציבור בענייני הקדושה, לכן מצווה שהם יברכו את ישראל, כפי שנכתב בתורה: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר, כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם: יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם" (במדבר ו, כב-כז).
תפילת הכהנים משרישה בישראל את האמונה שהברכה מאת ה', והכהנים צריכים לשאת את כפיהם כלפי הציבור ולומר את הברכה בקול רם, באופן שכל הנמצאים מולם ישמעו אותם. השומעים צריכים לעמוד מול הכהנים ולמקד את מחשבתם בברכה.
מי שנמצא בבית הכנסת מאחורי הכהנים או שנמצא לפניהם אבל מפנה להם את גבו - אינו נכלל בברכה. אבל נשים וילדים מבני הקהילה שאינם חייבים להתפלל בבית הכנסת, נכללים בברכה שמופנית כלפי כל ישראל. וכן גברים שלא יכלו לבוא לבית הכנסת מחמת צרכים דחופים - נכללים בברכה. לפני שהכהנים מברכים, עליהם ליטול את ידיהם. נוהגים להדר, שבני שבט לוי נוטלים את ידי הכהנים. הכהנים צריכים לחלוץ את נעליהם לפני ברכת כהנים. בשעת ברכת הכהנים צריך כל אחד ואחד מישראל לעמוד מול הכהנים, וימקד את מחשבתו בברכה, ולא יביט בכהנים או בדבר אחר, כדי שלא יסיח את דעתו מהברכה.
ברכת הכהנים מנוקד
נוסח הברכה אחיד, אין הבדל בין ברכת כהנים נוסח ספרדי לברכה בנוסח אשכנזי.
אם יש יותר מכהן אומר החזן:
כֹּהֲנִים
הכהנים מברכים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה:
החזן אומר והכהנים אחריו מילה במילה:
יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ. אמן
יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. אמן
יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. אמן
אם אין כהנים (או בחוץ לארץ) אומר החזן:
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, בָּרְכֵנוּ בַּבְּרָכָה הַמְּשֻׁלֶּשֶׁת בַּתּוֹרָה הַכְּתוּבָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ, הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו כֹּהֲנִים עַם קְדוֹשֶׁךָ כָּאָמוּר: יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:
לאחר הברכה אומר הקהל:
אַדִּיר בַּמָּרוֹם שׁוֹכֵן בִּגְבוּרָה, אַתָּה שָׁלוֹם וְשִׁמְךָ שָׁלוֹם, יְהִי רָצוֹן, שֶׁתָּשִׂים עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, חַיִּים וּבְרָכָה לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם:
ברכת הכהנים פירוש
פירוש ברכת כהנים לפי הקבלה:
"יברכך ה' וישמרך" – ה' יברך את נכסיו של האדם וישמור את כספו.
יאר ה' פניו אליך" – ה' יראה לאדם פנים של שמחה ונחת.
"ויחנך" – ה' ייתן לך חן. החן מביא את האדם למקומות טובים ומזכה אותו בברכות.
"יישא ה' פניו אליך" – ה' יכבוש את כעסו ויסלח לאדם על חטאיו.
הלכות ברכת כהנים
ישנן ארבע הלכות מן התורה בברכת כהנים.
ההלכה הראשונה, לברך בלשון הקודש (עברית). בניגוד למצוות קריאת שמע, תפילה וברכת המזון, אותן אפשר לקיים גם בשפות אחרות, את ברכת כהנים צריכים לומר דווקא בלשון הקודש, שנאמר (במדבר ו, כג): "כֹּה תְבָרֲכוּ", בלשון הזו שכתובה בתורה, כלומר בעברית.
ייתכן שההסבר לכך הוא, שקריאת שמע עניינה לבטא את האמונה שלנו בפה, ולכן פחות חשוב שתאמר בלשון הקודש. וכן לגבי תפילה, העיקר שנבטא את תפילתנו בצורה מובנת. אבל ברכת כהנים היא ברכה שבאה מה' אלינו, והשפה שבה הקב"ה מגלה את רצונו בעולם היא לשון הקודש, ולכן הכהנים מצוּוים לומר את הברכה האלוקית בדיוק כפי שנכתבה בתורה.
ההלכה השניה, לומר את ברכת כהנים בעמידה. לפיכך, כהן חלש או נכה הנאלץ לשבת בכסא גלגלים, ואינו יכול לעמוד על רגליו אפילו בעת ברכת כהנים, לא יברך בברכת כהנים. ההופעה השלמה של האדם היא בעמידה, כך הוא נראה מראשו ועד רגליו, ובכך הוא מבטא את מכלול כוחותיו, הרוחניים והמעשיים. וכדי שעבודת הכהנים וברכת הכהנים יהיו בשלמות, הן צריכות להתבצע דווקא בעמידה.
ההלכה השלישית, נשיאת כפיים: הכהנים יושיטו בזמן ברכת כהנים ידיים כלפי המתברכים, שנאמר: "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם". כהן שידיו חלושות ורועדות, ואין בכוחו להחזיקן נשואות בעת הברכה – אינו רשאי לעלות לדוכן ולברך. וגם לא מועיל להתקין רצועה או מוט שיסייעו לו להרים את ידיו, משום שעל הכהן לשאת את כפיו בכוחות עצמו, ללא שום סיוע.
בטעם העניין באר רבי נחמן מברסלב, שנשיאת הידיים מבטאת את עוצמת רצונו של הלב לברך את ישראל באהבה. יש קשר ושייכות בין הידיים ללב, ולכן הידיים סמוכות ללב, ותנועות הידיים הן כלי הביטוי של הלב, כמו שנאמר: "נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵ-ל בַּשָּׁמָיִם". כשהכהנים פורשים את ידיהם לברך את ישראל, הם מבטאים בכך את אהבת הלב כלפי ישראל בעוצמה חזקה.
הוסיף הרב קוק, שנשיאת הכפיים קדימה מבטאת את העתיד, שהרי הידיים מתקדמות אל מעבר למקומו של הגוף. ולכן הכהנים נושאים את כפיהם, לבטא את הכמיהה והתפילה אל עולם שלם ומתוקן.
ההלכה הרביעית, לברך בקול רם, כדי שכל המתפללים בבית-הכנסת יוכלו לשמוע, שנאמר: "אָמוֹר לָהֶם", כדרך שאדם אומר לחברו. אם בית-הכנסת קטן, מספיק שהכהן יברך בקול בינוני, שכך רגילים לדבר במקום קטן. ואם בית-הכנסת גדול, צריך לברך בקול רם, כך שגם אם היה מברך לבד, היו כולם שומעים אותו.
כהן שקולו חלוש, עד שאי אפשר כמעט לשומעו, לא יעלה לברך. אבל אם יש שם כהנים אחרים שקולם נשמע היטב, מותר לכהן שקולו חלש לברך עמהם.