)
לאה אימנו אהבה מאוד את יעקב וזכתה ללדת לו שישה בנים: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר וזבולון, ועוד בת ושמה דינה. רחל אימנו, שהיתה האשה האהובה יותר על יעקב, היתה במשך שנים רבות עקרה, וכאשר כבר התייאשה מללדת, נתנה את שפחתה בלהה ליעקב, כדי שעל ידה תזכה גם היא לבנים, וכך נולדו: דן ונפתלי. ואף לאה הלכה בעקבותיה ונתנה את זלפה שפחתה ליעקב, ונולדו להם שני בנים: גד ואשר. לבסוף זכתה רחל וילדה אף היא שני בנים: יוסף ובנימין, אולם בעת לידת בנימין מתה. אלו הם שנים עשר בני יעקב, שכל אחד מהם אב לשבט בישראל. כשחזר יעקב אבינו לארץ, נאבק עם מלאך וקיבל את השם 'ישראל', ועל שמו קיבל עמנו את השם 'ישראל'. רעיונות רבים נלמדו מאופיין של רחל ולאה, ופירושים רבים ישנם על תכונות ילדיהן, שכל אחד המשיך בדרכו את אופיין המיוחד.
מתח רב התעורר בין בני לאה המבוגרים לבין יוסף בנה המוכשר של רחל, שהיה אהוב במיוחד על יעקב אביהם. האחים חשבו שכמו ישמעאל ועשיו, אף יוסף אינו מתאים להיות שותף במורשת אביהם יעקב, ומכרוהו לעבד למצרים. לאביהם סיפרו שהוא נטרף. צערו של יעקב על אובדן יוסף בנו האהוב והמוכשר, בנה היתום של רחל אשתו האהובה, לא ידע גבול. בדרך ארוכה ומפותלת הגיע יוסף העבד אל פרעה מלך מצרים, פתר את חלומותיו והציל את ממלכת מצרים מרעב. כך התעלה ונעשה משנה למלך מצרים. בעקבות הרעב ירדו אחי יוסף למצרים לקנות מזון, שם העמידם יוסף בניסיון, ובלא שהכירוהו, ביטאו מתוך צרתם את חרטתם על מכירת אחיהם יוסף. כשראה יוסף בתשובתם, פרץ בבכי, התגלה אליהם וסלח להם על מכירתו, וביקש שיודיעו לאביו יעקב שהוא חי ומשנה למלך מצרים. בעקבות זאת ירדה כל משפחת יעקב למצרים.
יעקב אבינו עבר בחייו קשיים וייסורים, במאבקו עם אחיו עשיו, בסיבוך נישואיו בעקבות רמאות לבן, במות אשתו רחל בלידת בנימין, בצער גידול הילדים וחינוכם, כשהשיא הנורא בריב האחים עם יוסף שהגיע למכירתו לעבד. אולם בזכות דבקותו באמונה ובעבודה, בסופו של דבר כל החטאים תוקנו, בניו חזרו להתאחד, וכולם יחד, בלא יוצא מן הכלל, עמדו סמוך למיטתו בעת שנפטר מהעולם, וקיבלו את צוואתו - לדבוק במורשת אבותיו. לפי מסורת ישראל, כשדאג יעקב אבינו לפני פטירתו שמא אחד מבניו לא ימשיך בדרך האמונה, אמרו שנים עשר בניו יחד: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלוֹהֵינוּ ה' אֶחָד". כלומר: אבינו ישראל, הסר דאגה מליבך, ה' אלוהיך הוא אלוהינו, והוא אחד ואין בלתו. בכך נחה דעתו, ואף הוא השיב לעומתם: "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד". במילותיו האחרונות ביקש שיחזירו אותו לארץ ישראל לקברי אבותיו במערת המכפלה שבחברון. זה היה הביקור האחרון שלהם בארץ לפני שהחלו שנות השעבוד הקשות במצרים.
