)
תפילת עמידה נקראת גם 'שמונה עשרה', על שם מספר הברכות שבבסיסה. לימים הוסיפו בה ברכה על כלוי הרשעים שרדפו את ישראל, ועתה יש בה תשע עשרה ברכות. התפילה נחלקת לשלושה חלקים: שבחים, בקשות והודאה. בשלוש הברכות הראשונות פותחים בשבחי ה', בשלוש עשרה האמצעיות מבקשים בקשות, ובשלוש האחרונות, מודים לה' ונפרדים ממנו בברכה על השלום.
בחלק הבקשות באות לידי ביטוי כלל השאיפות של עם ישראל, ובכללן גם בקשות אישיות על רפואה ופרנסה. ואלו הם שלושה עשר הנושאים שעליהם מבקשים: חוכמה, תשובה, סליחה, גאולה, רפואה, פרנסה, קיבוץ גלויות, תיקון המשפט, כילוי הרשעים, ברכת הצדיקים, בניין ירושלים, מלכות בית דוד, ולבסוף על שמיעת התפילה. בברכת הפרנסה, בחורף מבקשים על הגשם, ובקיץ על הטל, ויש להקפיד שלא לטעות בזה.
רצוי להוסיף בקשות אישיות בברכות האמצעיות, בכל ברכה מעֵין עניינה. למשל, לבקש על חולה בברכת הרפואה, על פרנסה בברכת הפרנסה (ברכת השנים), על עליית קרוב לארץ בברכת קיבוץ הגלויות. מיוחדת היא ברכת 'שומע תפילה', שהיא ברכת בקשה כללית, ובה אפשר לבקש את כל סוגי הבקשות. כמו כן אפשר להוסיף בקשות לפני שנפרדים מהתפילה בשלוש פסיעות.
כוונה: המתקשה לכוון בכל המילים, ישתדל לכוון בחתימת כל ברכה וברכה, ולכל הפחות בברכת 'אבות' שפותחת את התפילה. כדי להעצים את הריכוז בתפילה יש נוהגים להתפלל מתוך סידור, ויש שנוהגים להתפלל בעיניים עצומות. מצווה להתפלל בעברית, אולם מי שאינו מבין עברית, יכול לומר את התפילה והברכות בתרגום לשפה שהוא מבין. יש מעדיפים להתנענע בתפילה, כדי לבטא את ההתרגשות והרעדה שצריכה לאחוז במתפלל, וכדי לשתף את כל הגוף בעבודת התפילה. ויש מעדיפים שלא להתנועע בתפילה, כדרך העומדים בכבוד.
בלחש: תפילת עמידה מבטאת את השאיפות העמוקות של הנשמה, ולכן קבעו לאומרה בלחש. כלומר, לחתך את האותיות בשפתיים בלא שקולו יישמע.
