)
בקריאת שמע אנו מקבלים עלינו עול מלכות שמיים, ומצווה לאומרה בכל בוקר ולילה. לנשים היא מצוות רשות, אולם מפאת חשיבותה, נשים רבות מקפידות לומר את הפרשה הראשונה (כפי שלמדנו לעיל ט), ולכן מקום ביאורה בפרק זה, שמשותף לגברים ולנשים.
בפסוק הראשון: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלוֹהֵינוּ ה' אֶחָד", אנו לומדים את יסוד האמונה הישראלית, האחדותית, שה' יתברך הוא אדון הכל, ואין שום כוח בעולם מלבדו. ואף שנראה כאילו יש בעולם כוחות שונים ונפרדים, ה' אחד מחיה את כולם, ואין עוד מלבדו.
כך ראוי לכוון במילים של הפסוק הראשון: 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל' - מצווה לעם ישראל, שנברא כדי לגלות את אמונת ייחוד ה' בעולם, שיקבל עליו את עול מלכותו של ה'. 'ה' (נכתב: 'י' 'ה' 'ו' 'ה', ונקרא: 'אֲדֹנָי') - אדון הכל, היה הווה ויהיה. 'אֱלוֹהֵינוּ' - שהוא תקיף, בעל היכולת ובעל הכוחות כולם והוא המולך עלינו. 'אֶחָד' שהוא היחיד המולך בכל העולם, בשמיים ובארץ ובארבע רוחות העולם. כדי לעורר את הכוונה, נוהגים לקרוא את הפסוק הראשון בקול רם, ונוהגים לכסות את העיניים, כדי שלא להסתכל בדבר אחר שיפריע לכוונה.
מיד לאחר הפסוק הראשון תיקנו חכמים לומר: "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד", וכיוון שמשפט זה לא נאמר בפרשת 'שמע' שבתורה, תיקנו לאומרו בלחש. אמנם לרוב חשיבותו, הוא נחשב כהמשך לקבלת עול מלכות שמיים שבפסוק הראשון. (ראו לעיל ב, י).
