)
שגרת החיים שׁוחקת את תשומת הלב מכל הטובה שה' משפיע עלינו, ובעקבות זאת הברכה היומיומית שה' מעניק לאדם אינה משמחת, והחיים נעשים ריקנים, והאדם מחפש תאווֹת שונות להפגת שעמומו וצערו. כדי שלא נהיה כפויי טובה, תיקנו חכמים שנברך את ברכות השחר על כל הטוב שה' גומל לנו בכל יום, ומתוך הכרת התודה לה', נזכה להתבונן על העולם במבט עשיר ומלא, ויתעורר בנו חשק להיטיב ביום החדש. אלו הברכות: "אלוהַי, נשמה שנתתָ בי" כהודאה על הנשמה והחיים. "הנותן לַשֶֹּכְוִי בינה" (קריאת התרנגול) על הקימה בבוקר. על ההתנערות מהשינה "המעביר חֶבְלֵי שינה". על החיוניות "הנותן ליָעֵף כוח". על הראייה "פוקח עוורים". על יכולת התנועה "מתיר אסורים" ו"זוקף כפופים". על העמידה "רוקַע הארץ על המים". על הבגדים "מלביש ערומים" ו"אוזר ישראל בגבורה". על כיסוי הראש "עוטר ישראל בתפארה". על הנעליים "שעשה לי כל צורכי". על יכולת ההליכה "המכין מִצְעֲדֵי גבר". עוד תיקנו שלוש ברכות הודאה על ייעודנו: "שלא עשׂני גוי", "שלא עשני עבד", וגברים מברכים: "שלא עשני אשה", ונשים "שעשני כרצונו". גם גרים רשאים לברך "שלא עשני גוי", שכן בגיור גילו ששורש נשמתם בישראל. ואם ירצו יברכו במקום זאת "שעשני גר".
