)
את ה' בכבודו ובעצמו אין יכולת לשום נברא להכיר, רק את גילויו לעולם אנו מסוגלים להכיר, ולכל סוג של גילוי ישנו שם מיוחד, הם השמות הקדושים שנזכרו בתורה. השם הקדוש ביותר הוא השם המפורש: 'י' 'ה' 'ו' 'ה', ולרוב קדושתו מותר לכותבו בתורה ואסור לאומרו, ורק הכהנים בבית המקדש היו אומרים אותו בזמנים מיוחדים. בכל מקום שהשם המפורש כתוב בתורה או בסידור, קוראים אותו כשם אדנות, 'אֲדֹנָי', שהוא השני לו בקדושתו.
שאר השמות הקדושים הם: 'אל', 'אלהים', 'אהיה', 'שדי', 'צבאות'. ויש לנהוג בהם קדושה, שאין להזכירם לבטלה, אלא רק במסגרת תפילה או דברי תורה. כמו כן אסור למחוק אחד מהשמות הקדושים, ובתנאי שנכתבו במשמעות של שם קדוש. שאר הכינויים שמשבחים בהם את ה' כגון: 'חנון', 'רחום', 'הגדול', 'הגיבור', 'הנורא', 'הנאמן', 'קנא', 'חזק' וכיוצא בהם, אין בהם קדושה ומותר למוחקם.
שמות לועזיים שבני העמים השונים נתנו לה', כגון 'גוד' באנגלית, 'גוט' בגרמנית ואידיש, או 'בוג' ברוסית, יש בהם קדושה קלה, שאסור לבזותם, אבל אם צריך מותר למוחקם, ואין צריך לגנוז דף שהם כתובים בו.
