)
מצווה לגברים לקשור ולכרוך את התפילין על היד ועל הראש, ולבטא בכך את הקשר המוחלט שבין ישראל לה'. את התפילין של יד צריך לקשור על היד החלשה שאין כותבים בה (בדרך כלל שמאל), על המקום הגבוה שביד, היינו על השריר שבין המרפק לכתף, עם נטייה לכיוון הלב, והן נועדו לקשר את כל המעשים והרגשות לאמונה. את התפילין של ראש קושרים על הראש, באופן שכל בית התפילין יהיה על המקום שהשיער גדל בו כנגד בין העיניים, והן נועדו לקדש את כל המחשבות, ולהעניק להן השראה.
קושרים תחילה את התפילין של יד ואחר כך את התפילין של ראש, ונזהרים שלא להפסיק בדיבור ביניהן. על הנחת תפילין של יד מברכים: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין", מיד לאחר הברכה מהדקים את הרצועה לזרוע ומלפפים אותה שבע פעמים סביב הזרוע ואחר כך על כף היד. למנהג יוצאי ספרד אין מברכים ברכה נוספת על הנחת תפילין של ראש. ולמנהג יוצאי אשכנז מברכים לפני הידוק התפילין של ראש: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִלִּין".
צריך להיזהר בכבוד התפילין, שלא להיכנס עמהן לשירותים או להפיח כשהן עליו. כמו כן אסור להסיח מהן את הדעת ואסור לחשוב בענייני תאוות עבירה כשהן עליו. בעבר היו רגילים ישראל ללכת בתפילין כל היום, ועל ידי כך ראו כולם שהם ישראלים, והמניחים אותן היו צריכים לשמור במשך כל היום על כבודם ולא לחלל שם שמיים בהתנהגותם. ורק בשעות הלילה אסרו חכמים להניחן, שמא יירדמו והתפילין יתבזו. אולם במשך הזמן נהגו ישראל להדר בכבוד התפילין, ולהניחן רק בזמן תפילת שחרית והלימוד הצמוד לו. במקום התפילין, הכיפה הפכה להיות סימן ההיכר של ישראל.
