)
בסדר התפילה עולים ארבע מדרגות: השלב הראשון 'קורבנות' אינו חובה. אולם כיוון שתפילת עמידה נתקנה כנגד הקורבנות, ראוי לומר לפני התפילה את פסוקי פרשיות קורבן התמיד והקטורת, שהקריבו הכהנים בשם כל ישראל בבית המקדש, ולאחר שבית המקדש נחרב - אמירתם נחשבת כתחליף מסוים להקרבתם (ראו לעיל יט, ט; כא, ח). יש מהדרים לומר עוד פרקים ותפילות בסדר הקורבנות, כמובא בסידור.
השלב השני: 'פסוקי דזמרה'. כיוון שראוי להקדים דברי שבח לפני התפילה, נוהגים לפתוח את התפילה בשירי זמרה ושבח מפרקי תהילים, שנקראים 'פסוקי דזמרה'. לפניהם אומרים ברכת 'ברוך שאמר' ובחתימתם אומרים ברכת 'ישתבח'. לאחר סיום 'פסוקי דזמרה' אומר החזן חצי קדיש. מעלת הקדיש גבוהה, ותיקנו לאומרו בסיום כל שלב של התפילה, כדי לחותמו בקדושה עליונה, ומתוך כך להמשיך לשלב הבא שבתפילה. לאחר הקדיש אומר החזן: "בַּרְכוּ את ה' המבורך", והקהל עונה אחריו: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", ובכך פותחים את סדר ברכות קריאת שמע.
השלב השלישי: קריאת שמע וברכותיה. תיקנו חכמים לומר לפני קריאת שמע שתי ברכות ולאחריה ברכה אחת, שיש בהן השלמה ותוספת לעניינה של קריאת שמע, בשבח והודאה לה' על בריאת העולם והנהגתו, ועל אהבתו ומתן תורתו לעמו ישראל, ועל גאולת ישראל ממצרים ומכל צריהם. אף על פי שאמירת קריאת שמע וברכותיה היא מצווה בפני עצמה, ותפילת עמידה ששייכת לשלב הרביעי היא מצווה בפני עצמה, מצווה לסומכן זו לזו ואסור להפסיק ביניהן. מפני שגאולת ישראל ממצרים, שנזכרה בסוף קריאת שמע ובברכה שלאחר קריאת שמע, מזכירה את האהבה הגדולה של הקב"ה לישראל, וראוי מתוך כך להתפלל בדבקות לה', ולבקש ממנו על ישראל עמו, שבאופן זה התפילה מתקבלת יותר. לכן גם אין אומרים קדיש 'בין גאולה לתפילה', כלומר בין ברכת 'גאל ישראל' לתפילת עמידה.
השלב הרביעי: שיאה של התפילה - תפילת עמידה, ובה גברים ונשים חייבים בשווה, ועניינה התבאר בפרק הקודם (כא, יד-טו).
