)
אדם שיש לו בהמות או חיות שתלויות בו במזונן, חייב לדאוג למזונן, ואם הגיע זמנן לאכול, אסור לו לאכול לפני שייתן להן את מזונן, שנאמר: "וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ" (דברים יא, טו), ורק אחר כך "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ". אמרו חכמים, שלא יכניס אדם לרשותו בעל חיים בלא שידע שיוכל לזון אותו כראוי.
מצווה על הרואה חמור שהתמוטט תחת כובד משאו, לסייע בפריקתו כדי שיוכל לקום, שנאמר: "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב [מעזור] לוֹ? עָזֹב תַּעֲזֹב [עזור תעזור] עִמּוֹ!" (שמות כג, ה). כלומר, אם תראה חמור של שונאך רובץ תחת משאו, ותרצה שלא לעזור לו מחמת שנאתכם, תתגבר על יצרך ותעזור לו. שתי סיבות לכך: האחת, שאין להימנע מלהגיש עזרה לאדם שנמצא עימנו בסכסוך. השנייה, למנוע צער מן החמור שכרע תחת משאו הכבד.
מצווה שלא למנוע מן הבהמה לאכול מן הדבר שהיא עובדת בו, שנאמר: "לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ" (דברים כה, ד).
הרואה ציפור נקבה רובצת על ביציה או גוזליה, אינו רשאי ליטול אותם מתחתיה, וכן אינו רשאי לצוד אותה בעודה עליהם, שציוותה התורה שלא לנצל את אחריותה של האם לשמור על אפרוחיה או ביציה כדי לצוד אותה. אלא רק לאחר שיְשַׁלֵּחַ אותה מהקן יוכל ליטול את הביצים או הגוזלים ולנסות לצוד את הציפור, שנאמר: "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ, אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים, וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים - לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ, לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" (דברים כב, ו-ז).
