)
אחת המגמות של ה' בבריאת העולם - להעניק מטובו לבריותיו. הטובה הגדולה ביותר היא מתן האפשרות לברואים להתקשר אליו, אל שורש החיים. אחת הדרכים המרכזיות לכך, על ידי הודאה לה' על הטוב שהעניק להם. התקשרות זו מחוללת תהליכים עמוקים שממשיכים חיים וברכה לעולם. וזו מגמתה של כנסת ישראל, להתקשר אל ה' ולהוסיף ברכה לעולם. לא זו בלבד, אלא שכל נברא שברא הקב"ה בעולמו מגלה פן נוסף מהשפע האלוהי האין סופי, והנהנה מן העולם בלא רשות, פוגם בשירת הבריאה. זהו שאמרו חכמים: "כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה, כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל". גזילת הקב"ה היא הפגיעה בשירת הבריאה, וגזילת כנסת ישראל היא הפגיעה בהמשך הברכה. אבל אם הוא מברך ומכיר טובה לה', לא רק שאינו פוגע בבריאה, אלא להיפך, מגלה את שורשה ותכליתה. זהו שאמרו חכמים, שלפני הברכה הארץ ומלואה שייכת לה', ואין לאדם רשות ליהנות ממנה, שנאמר: "לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ" (תהלים כד, א). אבל לאחר שהאדם מברך, ה' רוצה שייהנה מכל אשר ברא למענו, שנאמר: "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם" (תהלים קטו, טז). ה' יתברך כמובן שאינו זקוק להודאה שלנו, אלא שרצה להיטיב לנו, ונתן לנו אפשרות להתקשר אליו על ידי הברכה. זו זכות נפלאה, לומר לה' ברכה ולדעת שיש לה ערך בעיני ה'. כל החיים מקבלים משמעות וברכה על ידי כך.
משמעות המילה 'ברכה' - תוספת וריבוי. ואם כן ראוי לשאול: היאך אפשר לברך את ה', הלא הוא שלם ואין סופי, ומה אפשר להוסיף ולהרבות בו? אלא שהכוונה לריבוי גילוי שכינתו וברכתו בעולם. הרי שבכל ברכה שאנו מברכים, נוצר צינור של שפע, שדרכו נמשכים לעולם חיים וברכה.
דיני ברכות: המברך צריך לומר את הברכה בפיו, אבל אם רק הרהר את הברכה, לא קיים את המצווה. השומע ברכה, מצווה שיענה עליה 'אמן', ויבטא בכך את אמונתו. שניים שאוכלים יחד, יכול אחד לברך בקול כדי לברך גם עבור חברו, וחברו יקשיב לברכה ויענה 'אמן', ויקיים בכך את מצוות ברכתו.
