)
המשקה החשוב ביותר הוא היין, ולכן תיקנו לו חכמים ברכה מיוחדת - "בורא פרי הגפן". כיוון שהיין הוא אחד משבעת המינים, לאחר שתייתו מברכים 'מעֵין שלוש'. מפני חשיבותו של היין שהוא ראש המשקים, ברכת היין פוטרת את שאר המשקים, הן בברכה שלפני השתייה והן בברכה שלאחריה.
היין היוצא מהענבים הוא משקה בעל תכונות מיוחדות, הוא גם מזין וגם משמח בזכות האלכוהול שבו. יש חושבים בפשטנות שראוי לצדיק הרוצה להתקדש להיות קודר ועצוב, להתרחק מהחיים הממשיים, כדי שלא להיגרר אחר התאוות הרעות, הליצנות והגאווה. אולם לפי הדרכת התורה, הקדושה צריכה להתגלות בכל תחומי החיים, ברוח ובחומר, בהנאה הרוחנית ובטעם הטוב, במאכלים המשביעים וגם ביין המשמח. לכן אף שיהודי מתמלא עונג רוחני בשעה שהוא דבוק בתורה ובמצוות, כל זמן שהגוף אינו שותף בשמחה, לא רק גופו חסר אלא אף שמחתו הרוחנית חסרה. לכן תיקנו חכמים שיברכו על כוס יין בכל אירוע חשוב בעל ערך רוחני, כמו: אירוסין, נישואין, ברית מילה, פדיון הבן, קידוש והבדלה של שבת וחג. ואף לאחר סעודה חשובה, יש מהדרים לברך את ברכת המזון בזימון על כוס יין.
כמו בכל הדברים, כאשר הצד החומרי מתלווה אל הערכים הרוחניים, לא רק שהוא אינו מזיק, אלא אף מועיל לגילויים. אבל כאשר החומריות נעשית עיקר, היא דוחקת את הרוחניות, וגורמת לאדם להיות גס ומגושם. קל וחומר במשקה אלכוהולי, שהמתמכר לשתייתו נעשה שיכור ובזוי, דעתו מסתלקת ויצר הרע שולט בו. לפיכך ישנן אזהרות רבות בתנ"ך ובדברי חכמים, שישתה אדם יין במידה טובה שיש בה שמחה והודאה לה', בלא לאבד שליטה וכבוד.
