)
כשישב אדם לאכול את סעודתו, יחשוב גם על האנשים שסביבו. אם יש שם עניים - יפרוס להם מלחמו. אמרו חכמים, שכאשר אדם משתף עניים בסעודתו, שולחנו נחשב כמזבח, והסעודה שהוא מעלה עליו חשובה כקורבן שמקריב בבית המקדש. מי שיש לו משרתים, צריך לשים לב שאף הם יאכלו לאחר שיגישו את המאכלים. מי שיש לו בעלי חיים שהגיע זמן אכילתם, לא יאכל לפני שיתן להם את מזונם. האוכל בחבורה יזהר ליטול את חלקו בשווה. יש להיזהר שלא להשחית מאכלים (כמבואר להלן כה, יז).
אדם צריך לשמור על כבודו, שבצלם אלוהים הוא נברא, ועל כן יזהר שלא לעשות מעשים מאוסים שמבזים אותו, כאכילת מאכלים או משקים מטונפים שנפש אדם קָצָה בהם, וכן יזהר שלא לאכול באופן שגורם לאנשים אחרים תחושת גועל. שנאמר: "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם... כִּי אֲנִי ה' אֱלוֹהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי..." (ויקרא יא, מג-מד).
אין להרבות באכילה יתרה או שתיית משקאות אלכוהוליים, מפני שאסור להזיק לבריאות ולהיגרר אחר התאוותנות הגשמית. מנגד, אין ראוי לאדם לצער עצמו ולהתנזר ממאכלים טובים, שכן ראוי לאדם שייהנה מכל המאכלים הטובים והמגוונים שברא ה' למענו בעולם, ויודה לה' עליהם, ויקבל מהם חיוניות ושמחה ללימוד התורה, למעשים טובים ולעבודה מבורכת.
בשמירת אורח חיים בריא יש מצווה, שה' ברא את גופנו שיהיה בריא, ועלינו לשמור עליו. יש בכך גם הכנה לקיומן של כל המצוות, שאם יהיה בריא ומאוזן בגופו ונפשו, יוכל ללמוד תורה בצלילות הדעת, להיות נמרץ בקיום המצוות, שמח באמונתו ונינוח וטוב לבריות. אבל אם יהיה חולה, מלבד מה שיתקצרו ימיו, גם בעודו חי יהיה טרוד במיחושים וכאבים, ולא יוכל לבטא את כישרונותיו ולהוסיף טובה וברכה. כדי לשמור על הבריאות צריך כל אדם ללמוד את כללי התזונה הבסיסיים, איזה מאכלים בריאים ואיזה מזיקים, איזה טובים לו באופן אישי ואיזה פחות טובים.
