)
מצווה מהתורה שאחר שיאכל אדם לחם וישבע, יברך ויודה לה', ויש לכך חשיבות יתרה, מפני שלאחר שאדם אכל ושבע הוא עלול לשכוח שהיה רעב, ולהתגאות ולזנוח את ערכיו. זהו שנאמר: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלוֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלוֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו... פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ, וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ. וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן, וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ, וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה. וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלוֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים..." (דברים ח, י-יד).
ברכת המזון כוללת שלוש ברכות: ברכת 'הזן', ברכת הארץ וברכת ירושלים. בברכה הראשונה מודים לה' על עצם המזון, הברכות השנייה והשלישית הן על ארץ ישראל, ועל ליבה המקודש - ירושלים. כך יוצא שרוב ברכת המזון קשורה לארץ ישראל, וזאת מפני שעיקר תכליתם של ישראל להתמודד עם החיים הארציים ואתגרי הפרנסה, ומתוך כך להתחבר לאמונה בה', לעסוק ביישובו של עולם, ללמוד ליהנות מהטוב שבחיים ולהודות לה' עליו. לשם כך נבראה הארץ הקדושה, שבה אפשר לגלות את האידיאלים האלוהיים, וממנה יתפשטו אמונה, מוסר וערכים לכל העולם.
לאחר חורבן בית המקדש השני, נראה היה לכאורה שאין עוד תקווה לבניין הארץ וירושלים, ומה טעם להמשיך לברך את ה' "על הארץ הטובה". לפיכך קבעו חכמים ברכה נוספת 'הטוב והמֵטיב', שנועדה לחזק את האמונה שהכל לטובה, ואף החורבן, הגלות והייסורים, נועדו לתקן אותנו לקראת בניין שלם יותר של הארץ, ירושלים והמקדש. לאחר סיום ברכת המזון, נוהגים לבקש בקשות שונות שפותחות ב'הרחמן', והאורחים נוהגים לברך את בעל הבית.
