)
לאחר שאדם אוכל ושותה, גופו מעכל את החלק המובחר שבמזון, ממנו הוא מקבל כוח וחיוניות, ואת החלק המיותר הוא מפריש החוצה כפסולת. כאשר האדם מתקשה בכך, סבלו גדול וכל גופו נעשה חולה. ואם לא תימצא רפואה למחלתו - ימות בייסורים. לפיכך תיקנו חכמים שלאחר שאדם מתפנה לגדולים או לקטנים, ירחץ ידיו ויודה לה' בברכת 'אשר יצר' על תפקוד גופו ועל כלל בריאת גופו שנעשתה בחוכמה.
פעמים רבות אדם בריא אינו מודע לחשיבות הוצאת הפסולת מן הגוף, ורק לאחר שנעשה חולה הוא מבין עד כמה ראוי להודות לה' על כך. חלק גדול מהפגעים המגיעים לאדם נובעים מהדברים המיותרים שמצטברים בדעתו, בנפשו, בגופו ובביתו, שאם לא יוכל להיפטר מהם, הרי הוא הולך ומתנוון. נמצא אפוא, שאחת הפעולות החשובות ביותר לאדם, היא הפרשת הפסולת. בברכת 'אשר יצר', אנו מודים ומשבחים לה', על שברא אותנו בחוכמה נפלאה, ונתן לנו כלים ופתחים, שעל ידם אנו יכולים לקלוט מן החוץ דברים המועילים לנו, ולפלוט את המיותר והמזיק.
אדם שנצרך להתפנות, ראוי לו שיתפנה בהקדם, כדי לנקות את עצמו מהפסולת שבגופו. ואם הוא נצרך כל כך עד שעליו לעצור בעצמו כדי למנוע מהפסולת לצאת מגופו, הוא מבזה את גופו ומזיק לבריאותו. אמנם אדם שנמצא בין אנשים, באופן שהיציאה להתפנות תגרום לו בושה גדולה, רשאי להשתהות.
