)
בנוסף לכך שהתורה מבצרת את זכות הקניין, ולא קבעה שכל בני האדם יחלקו את פרי עמלם בשווה, ציוותה התורה לסייע לעניים בצדקה. ואף בזה יש מן הצדק, שכן גם כאשר אדם חרוץ רואה ברכה בעמלו, עליו לזכור שהאדמה והגשם מאת ה', וגם בריאותו וכישרונו מאת ה', וגם זה שלא תקף נגיף את יבולו - בחסדי ה', וגם מערכת המשפט, התחבורה והחינוך שיש להם השפעה על הצלחתו הם בחסדי ה' ובסיוע החברה. ועל כן מן הצדק ראוי שיעניק מהברכה שקיבל מאת ה' לבריות שלא זכו לברכה. לשם כך נקבעו מצוות רבות שיבוארו בפרק הבא על 'מערכת הצדקה'. אולם כיוון שהרכוש שאדם הרוויח בעמלו שייך לו - זכותו לבחור את העניים והמוסדות שלהם יתרום. בשעת הצורך, כאשר הצדקה שאנשים נותנים מעצמם אינה מספקת לצרכים הקיומיים של העניים, מנהיגי הציבור צריכים לחייב את כלל הציבור לתרום עבור החזקת העניים. במדינת ישראל, העזרה הקיומית לעניים מתקיימת בזכות המיסים.
