)
לאחר שהקרקעות חולקו לכל ישראל בשווה, הבוחרים בטוב עבדו בחריצות בשדותיהם וגידלו יבול רב והתעשרו, והבוחרים ברע נגררו אחר התאווה והעצלות, הזניחו את שדותיהם וסבלו מחסור. אם לא התעשתו והחלו לעבוד בחריצות, נאלצו במשך הזמן למכור את שדותיהם וביתם, ובכך גזרו על משפחתם חיי דוחק, שכן השדות היו אמצעי הייצור העיקרי. וחס ה' עליהם, ובעיקר על בני משפחותיהם, וקבע את מצוות היובל, לפיה אחת לחמישים שנה כל השדות שנמכרו חוזרות לבעליהן. ואם מוכר השדה כבר נפטר, מחזירים את השדה ליורשיו. על ידי כך גזירת העוני לא רדפה את משפחות ישראל למשך דורות, אלא בכל חמישים שנה יכלה כל משפחה לפתוח דף חדש ולצאת ממעגל העוני.
-----------------------------------------------
>>. עבדות וחירות: בימים עברו, אדם שנאלץ למכור את שדהו ולא התעשת לעבוד בחריצות כשכיר, שקע בחובות עד שהגיע לפת לחם ונאלץ למכור את עצמו לעבדות. קרה גם שאנשים הגיעו לעניות קשה מחמת אסון או חולי שאינו תלוי בהם, אבל בדרך כלל כאשר המצב הלאומי היה סביר, מצוות הצדקה הועילה לקיים אותם בלא שיצטרכו למכור את נחלתם ואת עצמם. אבל את אלה שהשתעבדו ליצר התאווה והעצלות היה קשה להושיע. כי גם לאחר שעזרו להם - הם המשיכו ליפול. כך קרה שנמצאו בישראל אנשים שמכרו את שדותיהם ואת עצמם לעבדות. וראוי לשאול, הרי ערך החירות מבוסס על צלם אלוהים שבאדם, והוא היסוד הגדול שהתגלה ביציאת מצרים, ואיך הסכימה התורה למוסד העבדות. כאן ההזדמנות לבאר יסוד חשוב. התורה אינה כופה את האדם ללכת כנגד הטבע, כי הטבע על כל פגמיו הוא בריאה אלוהית שנותנת לאדם מצע שעליו הוא יכול לתקן ולהשלים את עצמו. לכן התורה אינה מתערבת בכוחות השוק הכלכלי, אלא נותנת להם לפעול את פעולתם תוך שהיא קובעת להם כיוון ערכי וגבולות מוסריים שמסמנים את הדרך לתיקונם ולהתעלותם. בעבר, בתקופות של מחסור חמור, בלא מסגרת העבדות, אותם אנשים שלא הצליחו לפרנס את עצמם, מפני שהיו עצלים או חסרי תושייה, או מפני שאדמתם נכבשה מידם, היו מתים ברעב. על ידי העבדות הם שרדו, העמידו צאצאים, שהם כיום בני חורין. ופעמים דווקא העבדים הצליחו להתקיים יותר מבני חורין עניים. לכן התורה לא אסרה את העבדות, אלא קבעה לה גבולות מוסריים. כמו לדוגמה, שרק אדם שמכר את כל אשר לו ונותר רעב ללחם, רשאי למכור את עצמו לעבד. לפיכך, בתקופה שבה החברה מסוגלת לספק מזון לעניים שלא ימותו ברעב, כמו בעת החדשה, אסור לקיים את מוסד העבדות וחובה לבטלו מהעולם (ראו פניני הלכה שביעית ויובל י, ז-יא).
