)
למרות שבעקבות ביטול הסמיכה, סמכותם של הרבנים לשפוט ולדון נפגעה, ובעקבות הגלויות נושאים רבים בתחומי הכלכלה המודרנית, החברה והמדינה, לא לובנו כראוי - מצווה לברר כל סכסוך בפני שופטים שפוסקים על פי ההלכה, שנאמר: "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם", לפני דיינים רבנים שפוסקים על פי משפטי התורה (שמות כא, א). אילו מדינת ישראל היתה קובעת שבתי המשפט הישראלים ישפטו כעיקרון על פי ערכי התורה ומשפטיה, היה ניתן להקים מערכת משפט שמעמידה בבסיסה את ערכי משפט התורה עם כל הניסיון המשפטי המודרני של המדינות המפותחות. אולם בפועל, מתוך חוסר אמונה במשפט התורה שיכול לתת השראה למערכת המשפט המודרנית, נקבע שרק במקרים שהשופט אינו מוצא תשובה בחקיקה ובפסיקה או בהיסק מהם, יפנה למשפט העברי, אולם כלל המערכת אינה מקבלת את השראתה מהמשפט העברי, וממילא היא אינה כשרה לפי ההלכה. לכן, מי שיש לו סכסוך צריך לברר אותו לפני דיינים רבנים שפוסקים על פי ההלכה. ורק כאשר אחד הצדדים אינו מסכים לקיים את הדיון בבית דין רבני, מותר לחברו לתבוע את המגיע לו בבית משפט חילוני. ויש אומרים, שכל עוד אין יכולת להעמיד את דין התורה על תילו, מותר להישפט בבית משפט חילוני, מפני שיש לציבור סמכות לקבוע שהוא רוצה לפעול על פי מערכות משפט שהוכיחו את עצמן במדינות מתוקנות. בכל אופן, כולם מסכימים שראוי שמערכת המשפט הישראלית תקבל יותר השראה מערכי התורה והיהדות, וכאשר זה יהיה מקור השראתה המרכזי, היא תהפוך לכשרה על פי ההלכה.
