)
קבעה התורה תשלומי קנסות לאדם שפגע בחברו, כדוגמת קנס למי שפיתה נערה, שאם תרצה יישאנה, ואם לא תרצה - ישלם לה פיצוי כמוהר הבתולות (שמות כב, טו-טז). וקנס לגנב שנתפש בגניבתו, שצריך לשלם כפליים (שמות כב, ג). כדי לקיים את משפט התורה, צריך שהשופטים יהיו סמוכים על ידי רבותיהם, איש מפי איש, עד משה רבנו. כיוון שסמיכת החכמים יכולה להתקיים רק בארץ ישראל, בעקבות חורבן הבית והגלות, בטלה הסמיכה מישראל ושופטי ישראל אבדו את סמכותם, והם שופטים כיום כשליחים של החכמים הקדמונים. וממילא הם שופטים רק במה שהכרחי לקיום החברה, אבל דיני קנסות, שנועדו לרומם את העם להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש, בטלו. לכן למשל, מענישים גנב שישלם את סכום הגניבה בלבד ולא כפליים. אמנם כשיש צורך ציבורי גדול, גם על חכמים שאינם סמוכים מוטלת האחריות לקבוע תקנות וקנסות כדי להסדיר את חיי החברה.
