)
ראוי לחולה סופני שעומד להיפטר מהעולם להתוודות על חטאיו, כדי לבוא לפני בית-דין של מעלה מתוך תשובה. וכן ראוי שייפרד מקרוביו וילדיו, ויעורר אותם לדבוק בדרכי האמת והטוב כמורשת ישראל. אולם מנגד, יש חשש שאם רופאיו וקרוביו יאמרו לו שימיו ספורים, תִשָבר רוחו ויתקצרו ימיו. לכן אין לומר לחולה שאבדו סיכוייו. ראשית, מפני שלא ניתן לדעת זאת בוודאות, ושנית, כדי שלא לשבור את ליבו. אלא מצווה על מלוויו לנהוג עימו כפי המתאים לאופיו, ובעדינות וברגישות יספרו לו שמצבו מסוכן, כדי שיוכל להתוודות ולהיפרד מיקיריו, ומנגד, יפיחו בו תקווה, שאולי מצבו ישתפר, ואדרבה בזכות הווידוי והפרידה אולי יזכה להאריך ימים.
המקצר את חייו של חולה סופני עובר באיסור רצח, שכל דקה של חיים היא בעלת ערך מוחלט. גם כשהחולה מתחנן שיהרגו אותו כדי לגואלו מייסוריו, אסור להורגו. לא זו בלבד, אלא שכל המפסיק בידיו את אספקת הנוזלים או המזון שלו נחשב כרוצח. אמנם אם ידוע שהחולה אינו מעוניין שיתאמצו להאריך את חייו, או שידוע שהוא מתייסר מאוד ושואל את נפשו למות, אין להעניק לו טיפול כדי להאריך את חייו. פרטי הלכה זו רבים ולא כאן המקום לפרטם.
