)
כל שנאה בין אנשים אסורה, אבל כאשר מדובר במחלוקת, האיסור חמור יותר. מפני שמחלוקת היא ריב עמוק וממושך שמחולל עימותים רבים, וסוחף אנשים נוספים למערבולת השנאה. כאשר המחלוקת מכוונת כנגד חכם וצדיק, חומרתה רבה יותר, מפני שהיא גורמת לציבור להתרחק מתורה ומצוות. קל וחומר כאשר המחלוקת היא של תלמיד כנגד רבו. לכן מחלוקת קורח ועדתו כנגד משה רבנו, רבן של כל ישראל שהיה העניו מכל האדם, נחשבת למחלוקת החמורה ביותר.
לעיתים אנשים סבורים שאם יילחמו ביריבים של חבריהם או ביריבים של בני משפחתם, יעשו להם טובה, אך באמת הם מזיקים, מפני שהם מגבירים את המחלוקת והשנאה. אנשים טובים באמת, צריכים להשתדל להציל את חברם ממחלוקת שתְכַלה את כוחותיו ותצערו.
אמנם מחלוקת עניינית בענייני דעות שאין בה שנאה אישית, ושני הצדדים חולקים כבוד זה לזה, כמו במחלוקתם של שמאי והלל, למרות שלעיתים היא מלוּוה בצער ובמתח רב, יש בה גם ערך, מפני שעל ידה הסוגיה מתלבנת. מחלוקת כזו נקראת 'מחלוקת לשם שמיים' שסופה להתקיים, מפני שהיא לשם בירור האמת, ולכן יתברר לבסוף שיש אמת בשני הצדדים. אולם כאשר המחלוקת מבוססת על מניעים אישיים או שנאה, אין ערך אמיתי לשתי הדעות, ולכן סופה להתבטל תוך שהיא מכלה את כוחותיהם של השותפים בה.
