)
למרות חשיבותו של הכלל העוסק בכבוד האדם ואחריותו, העמדה המקובלת בישראל, שהכלל של "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" הוא כלל חשוב יותר, מפני שהוא מחייב יותר. לפיו לא מספיק לכבד את הזולת ואת אחריותו לבחור בטוב, אלא צריך גם לאהוב אותו ולפעול לטובתו. מעבר לכך, על ידי האהבה האדם פורץ את מחסום אנוכיותו וזוכה לגלות את צלם אלוהים שבו. מפני שה' ברא את האדם ונפח בו נשמה אלוהית, אולם כדי שיוכלו בני האדם להיות עצמאיים ולבחור בטוב, ה' הסתיר את אורו מהעולם. כאשר אדם נפגש עם אדם אחר באהבה, עוזר לו בשעת צרתו או שמח עימו בשעת שמחתו, צלם אלוהים שבחבר נשקף אליו, וכנגד זה גם נשמתו מתחילה להאיר, והוא יכול לזכות לאמונה ולהתחבר לאלוהים. המצוות שבין אדם לחברו מכוונות אותנו לכך.
בנוסף לכך, יחד עם גילוי העצמאות הייחודית שבכל נברא, נוצרו בין הנבראים פירוד, תחרות ומלחמה. האתגר הגדול המונח לפני בני האדם - לגלות את האחדות הפנימית שביניהם, שיסודה בה' אחד שברא ומחיה את הכל. ולהראות איך על ידי אמונה, אהבה ושיתוף פעולה צודק, נמשכת לכולם ברכה מהמקור האלוהי. מצוות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" היא הבסיס לכך.
