)
בית המקדש הוא מקור החיים, ולכן אסור לאדם שנטמא מאחד הדברים המטמאים להיכנס להר הבית ולמקדש, ורק לאחר שיִטְהַר מטומאתו כסדר המבואר בתורה, יוכל להיכנס. שורש מצוות הטהרה והטומאה בסתר עליון, ברעיון האלוהי שמעבר להשגתנו, ולכן לעולם לא נוכל להבין את מלוא משמעותו. אולם ככלל, הטהרה קשורה לחיים והטומאה קשורה למוות. וככל שהחיים מתגלים באופן מפותח יותר, כך מנגד באובדנם יש יותר מוות, וממילא גם יותר טומאה. לכן האדם שהוא מגלה את החיים המפותחים ביותר, טומאת מיתתו היא החמורה ביותר. דרגה פחות חמורה של טומאה היא טומאת נבלת בעל חיים או שרץ. הצומח במדרגת חיים פחות מפותחת, ולכן אין טומאה בצמח שנבל ומת, אבל אם האדם עשה מהצומח כלים או בגדים, או גידל מהצומח פירות וירקות, הם יכולים לקבל טומאה בדרגה אחת מתחת לטומאה של נבלת בעלי חיים. גם הרחם הוא מקור החיים של כל בני האדם, וממילא כנגד זה הוא לעיתים גם מקור של טומאה. טומאת הנידה היא כאשר הביצית שהיתה יכולה להתפתח ברחם לעובר, לא הופרתה ומתה, ויצאה בדימום הווסת עם הרירית שהיתה אמורה לסייע ליצור חיים. גם טומאת שכבת זרע היא ביטוי לכך, זרע זה היה יכול להוליד חיים, והוא אבד ומת, אמנם טומאתו בדרגה נמוכה יותר.
כדי להיטהר מטומאה צריך האדם לטבול את כל גופו ב'מקווה'. בטומאות מסוימות אפשר לטבול ולהיטהר ביום שלאחר טומאתו, ובמקרים מסוימים רק לאחר שבוע. חומרה יתרה יש למי שנטמא למת, שתהליך טהרתו נמשך שבוע, ובנוסף לכך צריך להזות עליו ביום השלישי וביום השביעי מי מעיין עם אפר פרה אדומה, וכיום אין לנו את התנאים הנדרשים לקיים סדר טהרה זה.
