)
חיוב המצוות התלויות בארץ תלוי בהיות עם ישראל שוכן בארצו. נפרט בקצרה את תולדות חיוב המצוות: לאחר שעולי מצרים כבשו את הארץ וסיימו לחלקה לשנים עשר השבטים (בשנת 2503 למניין שאנו מונים לבריאת העולם) התחייבו בכל המצוות הנוגעות לעבודת החקלאים, ובכללן תרומות ומעשרות, שביעית ויובל. אולם שנים רבות עברו עד שעם ישראל השלים את יישוב הארץ והתבסס בנחלתו, ובינתיים המשכן הארעי עמד בשילה, ושופטים שונים הנהיגו את ישראל באופן ארעי. לאחר כארבע מאות שנה קם שמואל הנביא לשפוט את ישראל, ומכוח פעולתו הוקמה מערכת המשפט, ונוסדה מלכות בית דוד ונבנה בית המקדש שבירושלים על ידי בנו של דוד, שלמה המלך (בשנת 2929). המקדש עמד על תילו כארבע מאות ועשר שנים. בעקבות גלות ישראל וחורבן בית המקדש הראשון, התבטלו מצוות שביעית ויובל, תרומות ומעשרות.
לאחר שבעים שנות גלות בבל החל תהליך שיבת ציון ובניית בית המקדש השני. אז הוקמה ה'כנסת הגדולה', היא בית הדין הגדול של מאה ועשרים זקנים ובראשו עמד עזרא הסופר. הם תיקנו את נוסח הברכות והתפילות, חזרו וייסדו את מערכת המשפט, וייסדו מחדש את חובת מצוות שביעית, תרומות ומעשרות וחלה. אמנם כיוון שרוב העם היה בגלות, חובת המצוות הללו היתה מדברי חכמים בלבד, וכך נמשך חיובן עד היום.
