)
במשך שנות הגלות הארוכות, בעקבות הקשיים העצומים לעלות לארץ ולהיאחז בה, עם ישראל לא הצליח לעורר עלייה המונית לארץ ולהקים בה יישוב מאורגן, וממילא לא היה מסוגל לבנות כוח צבאי שיגן על היישוב היהודי וישחרר את הארץ מיד זרים. בעת החדשה, החל ה' לקיים את הבטחתו, ובהשגחה אלוהית, על ידי תהליכים היסטוריים, יהודים שונים מכל שכבות העם התעוררו לפעול למען יישוב הארץ וגאולת עמם, ובמסירות נפש עלו לארץ ויישבו אותה, הקימו את התנועה הציונית והחלו לגבש בארץ יישוב יהודי עם מוסדות ציבוריים וכוחות צבא. עד שביום ה' באייר, ה'תש"ח למניין שאנו מונים לבריאת העולם, בעת הכרזת המדינה, זכה עם ישראל לאחר כאלפיים שנות גלות להחיל את ריבונותו על חלקים מארץ ישראל, וחזר לקיים את מצוות יישוב הארץ. מכוח ריבונות זו החלה עלייה גדולה לארץ ותנופת התיישבות במרחביה. ואף שגם לפני הקמת המדינה, כל יהודי שגר בארץ קיים מצווה אישית של ישיבה בארץ, אולם את עיקר המצווה, שהארץ תהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת, עדיין לא קיימנו. גם בזמנים שגרו בארץ יהודים רבים, כל זמן שהארץ היתה תחת שלטון זר, את עיקר המצווה הכללית - לא זכינו לקיים.
