)
לפני כמאה ועשרים שנה, כחמישים שנה אחר תחילת פעילותם הציונית של הרב אלקלעי והרב קלישר, בעת הקמת התנועה הציונית, מנה העם היהודי כאחד עשר מיליון. הערבים שהתגוררו בכל סביבות גבולות ארץ ישראל התנ"כיים, כולל לבנון, סוריה וכל עירק, מנו מעט יותר מ-5 מיליון, כאשר בשני עברי הירדן גרו מעט יותר מחצי מיליון ערבים. היתה אז הזדמנות לעם היהודי לחזור לארץ, לפרות ולרבות בה. אולם רוב עמנו פחד לעקור עצמו מהגולה ולעלות לארץ וליטול את גורלו בידיו כמצוות התורה. אמנם הניסיון היה עצום, העלייה לארץ באותם הימים היתה כרוכה בקשיים רבים, אולם הסירוב לקיים את המצווה לעלות לארץ כאשר היה ניתן, היה בבחינת 'חטא המרגלים' של ימינו, וכפי שלמדנו בתורה, המחיר על כך נורא. עברנו את השואה, את שלטון הדיכוי הקומוניסטי ואת ההתבוללות. וכך כיום, בכל העולם ישנם כחמישה עשר מיליון יהודים מוצהרים, ובארץ כשבעה מיליון יהודים. לעומת זאת, הערבים שבסביבות ארץ ישראל, זכו ליהנות מפירות המהפכה התעשייתית, הרחבת ייצור המזון ושיפור הרפואה, והם מונים יותר מ-80 מיליון*. מספרים אלו מלמדים אותנו את מלֹא משמעותו החמורה של 'חטא המרגלים' - חטא הפחד לעלות לארץ, לכובשה וליישבה, שהוא הגורם הראשון לחורבן הבית, שעליו אנחנו מתאבלים בתשעה באב (להלן לז, ד). בימי קדם, בעקבות חטא המרגלים, כל דור יוצאי מצרים נותר למות במדבר. בעת החדשה, המוני העם היהודי שנותרו בגולה נרצחו, דוכאו והתבוללו. אשרי היהודים שבחרו לעלות לארץ ישראל וליישבה. בזכותם העם היהודי חוזר להשתקם אחר האסונות שפקדו אותו בעת החדשה. רק נדמיין לעצמנו איך היה מצבנו אילו מיליוני יהודים היו עולים לארץ לפני השואה וכיום היינו מונים חמישים מיליון, וחכמי התורה והמדע היו תורמים מכישרונם לתיקון עולם במלכות שדי. עדיין לא מאוחר, עוד אפשר לתקן. "קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל ה' אֱלוֹהֵינוּ. כִּי כֹה אָמַר ה': רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׁמְחָה וְצַהֲלוּ בְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם, הַשְׁמִיעוּ הַלְלוּ וְאִמְרוּ הוֹשַׁע ה' אֶת עַמְּךָ אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל" (ירמיהו לא, ה-ו).
-----------------------------------------------------
*אם נחשב את כל הערבים שגרו גם במצרים ובכל חצי ערב, הרי שלפני מאה ועשרים שנה מנו כ-22 מיליון, רק פי שניים מהעם היהודי, וכיום הם מונים כ-270 מיליון.
