)
תכונת האמונה היא נחלת כל בני האדם. הנשמה שבאדם קשורה בשורשה לאלוהים ויונקת ממנו את חייה, ועל כן באופן טבעי האדם מאמין שיש כוח עליון ונצחי מעל כל מה שנראה, וחייו קשורים לנצח, ויש להם ערך גדול, הרבה מעבר לשגרה הסתמית של חייו עלי אדמות. לכן בכל המקומות שבהם חיו אנשים נמצא שהיתה להם דת כלשהי. כלומר, על בסיס האמונה שטבועה באדם, החברות האנושיות השונות יצרו לעצמן דת שנתנה מסגרת ממשית לאמונתן והעניקה משמעות לחייהן. בדרך כלל מייסדי הדתות תיארו לעצמם את האלים באופן מופשט יחסית, אולם כיוון שמושגים מופשטים קשים לתפישה, יצרו פסלים ותמונות שיבטאו את הכוחות העליונים באופן מוחשי. המעמיקים מן הסתם הבינו שהפסלים והתמונות רק מסמלים את הכוחות העליונים, אולם רוב הציבור האמין שבהם שוכנים האלים.
כיוון שהאלים נוצרו מתודעתם של אנשים שביקשו לתת לאמונה ביטוי בחייהם, הם סימלו את הדברים שאותם אנשים העריכו כמו: חיים, איתני הטבע, פריון, מלחמה, כוח, ניצחון, כסף, אהבה, יופי ועוד. כך נוצר שילוב הרסני בין הרצונות האנוכיים של האדם להשיג הנאות וכבוד, לתחושת האמונה שבלבבו. במקום שהאמונה תרומם את האדם ואת שאיפותיו, ועל ידי כך תְשנה את אופיו לטובה ותשפר את דרכיו כדי שיוסיף טובה וברכה לעולם - באה העבודה הזרה והעניקה משמעות והצדקה לעולם כפי שהוא, על חומריותו ויצריו, ובכך חסמה את דרכה של האמונה האמיתית בה' אחד לרומם את העולם ולתקנו. האמונה הפכה אצל עובדי עבודה זרה למכשיר שנועד להאדיר את רצונותיו והנאותיו של האדם כפי שהוא. עובד האלילים אינו רוצה להשתפר במובן המוסרי, אלא לספק את צרכיו. לשם כך הוא מוכן להקריב קורבנות, ללחוש לחשים, או לעשות פעולות מאגיות שיסייעו לו להתעשר, לנצח את אויביו או להשיג דברים אחרים שהוא רוצה.
