)
גיור נוכרים הרוצים להצטרף לעם ישראל הוא אחד מיסודות היהדות. שלא כעמדה הסוברת שאין אפשרות לאדם לשנות את עצמו, יכול כל אדם מאומות העולם שרוצה להצטרף לעם ישראל - להתגייר. ואחר שהתגייר, הרי הוא כיהודי לכל דבר, ומצווה להיזהר בכבודו יותר מאשר בכבודו של יהודי מלידה, משום שגם עלבון קל עלול לפגוע בו מאוד, לכן החמירה התורה וקבעה שכל המצער את הגר עובר בשלושה איסורים. ראשית, אסור לצערו ככל יהודי, ועוד הזהירה התורה פעמיים שלא לצערו, שנאמר: "וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות כב, כ). ונאמר: "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ..." (ויקרא יט, לג-לד). וכן לגבי אהבת הגר, ראשית, מצווה לאהוב אותו ככל יהודי, ועוד מצווה לאהוב אותו במיוחד, שנאמר: "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (דברים י, יט). אכן הגר ראוי לאהבה כפולה, לאחר שמרצונו החופשי עזב את עמו ומולדתו ובחר להצטרף לעם ישראל.
בזכות היחס הטוב לגרים, זכו ישראל לברכה. ראשון לכל הוא משה רבנו שנשא גיורת לאשה, ולאחר מכן, כשאביה יתרו ביקש להתגייר, קיבלו אותו ישראל בכבוד, ועל ידי כך זכו לעצתו הטובה שנכתבה בתורה בפרשת 'יתרו'. וכן בועז התחתן עם רות הגיורת, ובזכות זה נולד להם נין גיבור וצדיק, הוא דוד המלך מייסד שושלת המלכות בישראל. וכן רבי עקיבא, גדול חכמי התורה שבעל פה, היה מצאצאי גרים.
