-בין אדם לחברו - בין אדם לחברו - בין אדם לחברו -

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" – כלל גדול בתורה

< 1 דק'

האזן למושג:

שתי מצוות כלליות מבססות את היחס שבין אדם לחברו. האחת, מצווה לאהוב כל אדם מישראל, והשנייה, האיסור לשנוא אדם מישראל. היסוד למצוות הללו, שכל בני ישראל כמשפחה אחת גדולה, עד שכולם צריכים להרגיש כאחים זה לזה. שנאמר: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ… וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יז-יח). מצוות אלו הן יסוד כל התורה, וכפי שאמר רבי עקיבא: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ – זה כלל גדול בתורה". כיוצא בזה למדנו מהלל הזקן, שאמר לגֵר שביקש ללמוד את כל התורה על רגל אחת: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זה עיקר התורה, והשאר התפרטות של הכלל הזה. 

רוב חייו של האדם מתרחשים בתחום יחסיו עם בני משפחתו, חבריו ושכניו, וממילא אהבת הרֵע וההימנעות משנאתו הם היסודות שעליהם נשענות רוב המצוות שאדם פוגש בחייו. אם יסודות אלו ינחו את חייו, יֵצא שברוב שעותיו הוא מקיים מצוות. יותר מכך, גם המצוות שבין אדם לאלוהיו תלויות בהן, מפני שאדם שאינו אוהב את חבריו ואינו נזהר מלצערם, הוא אדם שעסוק בעצמו ומכונס במעין בועה של אנוכיות, ואינו מסוגל לראות את העולם כפי שהוא באמת, וממילא אינו מסוגל להיפתח לאמונה בה'. הפריצה מתוך האגואיזם הצר אל מרחבי האמונה נעשית על ידי האהבה, שבה האדם מזדהה עם זולתו ורוצה בטובתו כפי שהוא רוצה בטובת עצמו, ומתוך כך הוא יכול להתחבר לחזון תיקון העולם על פי הדרכת התורה והמצוות. 

-בין אדם לחברו - בין אדם לחברו - בין אדם לחברו -

הגדרת מצוות האהבה

< 1 דק'

האזן למושג:

בפועל, אדם אינו יכול להכיר את כל אחיו בני ישראל ולבטא כלפי כולם אהבה, אלא האהבה והאחריות לזולת מתפשטות במעגלים: במעגל הפנימי בני הזוג, סביבו קרובי משפחה מדרגה ראשונה, סביבו חברים וקרובי משפחה מדרגה שנייה, סביבו חברים ושכנים, וכן הלאה. ומהי משמעות המצווה הכללית "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" כלפי כל ישראל? שירגיש אחווה עם כל ישראל, ובאופן עקרוני ירצה בטובת כל אדם מישראל כפי שהוא רוצה בטובת עצמו. ואם יזדמן לפניו אדם מישראל בצרה, וביכולתו לעזור, יעזור לו כפי שהיה רוצה שיעזרו לו. 

-בין אדם לחברו - בין אדם לחברו - בין אדם לחברו -

כבוד האדם שנברא בצלם אלוהים

< 1 דק'

האזן למושג:

לדעת בן עזאי יש כלל גדול יותר מ"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", והוא כבוד האדם ואחריותו לקיום העולם ותיקונו, שנובעים מכך שנברא בצלם אלוהים, שנאמר: "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלוֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלוֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ" (בראשית ה, א), וכן נאמר: "וַיִּבְרָא אֱלוֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלוֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א, כז). משמעות צלם ודמות אלוהים שברא ה' באדם, שיש לאדם בחירה חופשית, ובדומה לאלוהים, ביכולתו לשנות את מצבו ואת מצב העולם לטובה או לרעה. יתרון נוסף בכלל זה של כבוד האדם ואחריותו, שהוא חל על כל בני האדם מכל האומות בשווה. 

-בין אדם לחברו - בין אדם לחברו - בין אדם לחברו -

בין אדם לחברו – השער לגילוי אור ה' בעולם

< 1 דק'

האזן למושג:

בין אדם לחברו – השער לגילוי אור ה' בעולם למרות חשיבותו של הכלל העוסק בכבוד האדם ואחריותו, העמדה המקובלת בישראל, שהכלל של "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" הוא כלל חשוב יותר, מפני שהוא מחייב יותר. לפיו לא מספיק לכבד את הזולת ואת אחריותו לבחור בטוב, אלא צריך גם לאהוב אותו ולפעול לטובתו. מעבר לכך, על ידי האהבה האדם פורץ את מחסום אנוכיותו וזוכה לגלות את צלם אלוהים שבו. מפני שה' ברא את האדם ונפח בו נשמה אלוהית, אולם כדי שיוכלו בני האדם להיות עצמאיים ולבחור בטוב, ה' הסתיר את אורו מהעולם. כאשר אדם נפגש עם אדם אחר באהבה, עוזר לו בשעת צרתו או שמח עימו בשעת שמחתו, צלם אלוהים שבחבר נשקף אליו, וכנגד זה גם נשמתו מתחילה להאיר, והוא יכול לזכות לאמונה ולהתחבר לאלוהים. המצוות שבין אדם לחברו מכוונות אותנו לכך. 

בנוסף לכך, יחד עם גילוי העצמאות הייחודית שבכל נברא, נוצרו בין הנבראים פירוד, תחרות ומלחמה. האתגר הגדול המונח לפני בני האדם – לגלות את האחדות הפנימית שביניהם, שיסודה בה' אחד שברא ומחיה את הכל. ולהראות איך על ידי אמונה, אהבה ושיתוף פעולה צודק, נמשכת לכולם ברכה מהמקור האלוהי. מצוות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" היא הבסיס לכך.

-בין אדם לחברו - בין אדם לחברו - בין אדם לחברו -

האיסור לבזות אדם

< 1 דק'

האזן למושג:

האדם נברא בצלם אלוהים, ועל כן צריך לכבדו, ואסור לבזותו גם אם אינו מרגיש ומודע לכך, שנאמר: "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ" (ויקרא יט, יד). כלומר אסור לבזות גם את מי שאינו שומע ויודע שמבזים אותו. גם אדם ששוכר פועלים, צריך להיזהר בכבודם, שלא להעסיקם בעבודות משפילות או לצוות עליהם באופן מתנשא ומשפיל. ראוי לכל מי שרואה או שומע שמבזים אדם אחר, שיתחלחל מכך ויחוש כאילו פגעו גם בו עצמו. אמרו חכמים: המרים יד על חברו להכותו, אפילו לא היכהו, נקרא רשע. והסוטר על לחיו, כאילו סוטר על פני השכינה. משום כבוד האדם מצווה לקבור את המת בהקדם, כדי שגופתו לא תתבזה. ואפילו את חיילי האויב מצווה לקבור בכבוד (יחזקאל לט, יג).

Creative Commons License
Except where otherwise noted, The Jewish Tradition by Rabbi Eliezer Melamed is licensed under a Creative Commons Attribution 4.0 International License.