)
מצווה גדולה מהתורה לפרות ולרבות, וכיוון שהיא הבסיס לקיום האנושי, זו המצווה הראשונה שנזכרה בתורה. שנאמר לאדם ולחוה: "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלוֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלוֹהִים: פְּרוּ וּרְבוּ" (בראשית א, כח). על ידי מצווה זו האדם הולך בדרכי ה': כמו שה' ברא את העולם ומקיימו, אף האדם מוליד ילדים, מטפל בהם ומגדלם. על ידי כך הוא נעשה שותף עם ה', וכמו שאמרו חכמים: "שלושה שותפים יש באדם, הקדוש ברוך הוא ואביו ואימו". וזו המגמה הראשונה והיסודית של הבריאה, וכפי שאמרו חכמים: "לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר: לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ". עוד אמרו חכמים: "כל המקיים נפש אחת - מעלים עליו כאילו קִיים עולם מלא". על אחת כמה וכמה שגדולה מעלתם של הורים שמולידים ילד ומגדלים ומחנכים אותו, שהם ממש מקיימים עולם מלא. מצווה זו מחייבת כל כך עד שאמרו חכמים שכל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים, וממעט את הופעת השכינה בעולם. לכל אדם ייחוד משלו ולכן הוא מגלה פן נוסף של צלם אלוהים, והנמנע מלעסוק בפריה ורביה, ממעט את הופעת הגילוי האלוהי בעולם.
