כדי שלא נשכח להתפלל על בניין המקדש וגילוי ערכיו, תיקנו חכמים שנתאבל על חורבן בית המקדש בארבע תעניות בכל שנה: י' בטבת, י"ז בתמוז, ט' באב, ג' בתשרי (להלן לז, א-ה). כמו כן תיקנו חכמים שכל אדם שבונה בית ישאיר מול הפתח אַמה על אַמה (כחצי מטר על חצי מטר) בלא צבע וסיד, זֵכֶר לחורבן. ובכל חתונה שוברים כוס, זכר לחורבן (לעיל יא, ח). והרואה את מקום המקדש, קורע את חולצתו כדרך אבלים.
בעקבות חורבן בית המקדש וגלות ישראל - חייו וערכיו של עם ישראל התמעטו, עיקר מאמציו הופנו להישרדות, וערכים רבים נשכחו. התפילה לבניין בית המקדש היא תפילה להחזרת מכלול הערכים שהיו צריכים להתגלות בו. לפיכך, הדרך לבניינו היא על ידי התקשרות עמוקה אל מכלול ערכי הקודש שהוא מבטא (לעיל ב-ח), ומתוך כך נזכה לקיבוץ כל הגלויות, ולבניין ארץ ישראל לאורכה ולרחבה, ולבניין בית המקדש במהרה בימינו.
