לא קל לאחוז באמונת הייחוד הטהורה בלא לחטוא באליליות, שכן קשה לאדם להאמין בדבר מופשט לגמרי. לכן אמונת הייחוד אינה נשענת רק על התפישה הפילוסופית העמוקה אודות אלוהים, אלא היא נשענת בעיקר על התגלות ה' לישראל. זה הדבר המופלא שאירע לעולם ולישראל, שה' שהוא אין סופי, ואין אפשרות להגדירו בשום הגדרה, התגלה לעמו: "אָנֹכִי ה' אֱלוֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים". הגילוי אינו עוסק בהגדרת ה' את עצמו, אלא בהנהגתו את עמו ובהדרכתו על ידי התורה. מכאן ואילך אפשר להתקשר אל ה' בלא לחטוא בעבודה זרה, שכן במקום לעסוק במהות ה' שהיא למעלה מכל תפישה, אנו עוסקים בהתגלות ה' לבני אדם, לפי יכולת קליטתם. וככל שאנחנו מתעלים, אנו קולטים יותר את הגילוי, מדרגה אחר מדרגה ללא גבול.
זהו ייעודו של עם ישראל, לגלות את האמונה בה' ואת הנהגתו בעולם. ההיסטוריה של עם ישראל היא ההיסטוריה של גילוי דבר ה' לעולם. יציאת מצרים היא יסוד גילוי האמונה, כי אז עם ישראל נולד, ולכן אז התרחשו הניסים הגדולים שגילו לעולם את ריבונותו של ה', כעין בריאת עולם חדשה לעיני בני האדם. וכך מאז ועד היום, בזמן שישראל מאמינים בה' ובתורתו - הם זוכים לברכות. וכשישראל בוגדים בייעודם, באות עליהם הקללות, וגם דרך ענישתם מתגלה ההנהגה האלוהית בעולם. לכן ישנן בתורה פרשיות שלמות שעוסקות בחטאי ישראל ובלקחים המוסריים הנלמדים מהם. כי זהו גורל ייעודו של עם ישראל, לגלות לעולם את דבר ה', בטוב וברע. עם ישראל אינו יכול לברוח מהתפקיד שהוטל עליו על ידי ה'. הבחירה שמונחת לפניו היא, אם לגלות את דבר ה' על ידי דוגמה חיובית, או על ידי דוגמה שלילית שתוצאותיה משבר וייסורים, שבסופם יכירו בחטא ויחזרו בתשובה, ויתגלה דבר ה' באופן חיובי דרך תיקון וגאולה.
